אחות לנו קטנה וחוגגת 100 – חוות מגדל

הזמנה לאירוע ציון למאה שנים להקמת חוות מגדל

צוות חצר כנרת, מפרגן לחוות מגדל [האחות הצעירה], ומזמין את החברים להשתתף בחגיגות 100 שנים להיווסדה.

יום חמישי, 11/11/2010. חוות מגדל בית ראשונים בשעה 16:00.

כיצד להגיע?

במעמד הזמנה זה,

אנחנו מביאים לפניכם מקורות הקשורים לאירוע.

בשביל לקרוא ולהתרגש עמנו:

מגדלא הוא מקום עלוב. כפר סורי במלוא מובן המילה. ופירוש הדבר שהוא מכוער, מצופף, מזוהם, בלתי נוח ונאלח – בסגנון הערים שעיטרו את הארץ מאז ימי אדם הראשון, כפי שהתאמצו כל הסופרים להוכיח וכפי שהצליחו. רחובות מגדלא רוחבם בין שלוש לשש רגלים, והם מצחינים בסחי. גובה הביתים בין חמש לשמונה רגל, וכולם עשויים במתכונת שרירותית אחת – בתבניתו המכוערת של ארגז. הכתלים משוחים בטיח לבן וחלק ומעוטרים ברוב טעם למעלה ולמטה בפרסקו מיוחד: דיסקיות זבל-גמלים שהוקבעו עליהם כדי לייבשן. דבר זה מעניק לבניין צורה רומנטית כאילו נוקב ככברה בכדורי תותח, ומשווה לו אווירה קרבית.

ברכבנו אל מגדלא לא פגשנו נפש חיה. אולם נקישת פרסות הסוסים העירה את האוכלוסיה המטופשת, וכולם יצאו בהמוניהם – זקנים וזקנות, נערים ונערות, סומים, מטורפים, נכים, כולם לבושי בלואים מזוהמים, וכולם קבצנים מתרפסים מעצם טבעם וחינוכם. איך נהרו הנוודים אכולי הכינים והתולעים! איך הראו את צלקותיהם וחבורותיהם והצביעו במסכנות על גפיהם הנכים והמעוקמים וביקשו בעיניהם המתחננות נדבה! הסתבר שעוררנו רוח-רפאים שעתה לא יכולנו לגרשה. הם נתלו בזנבות הסוסים, נצמדו לרעמותיהם וארכופיהם, סבו עלינו מכל עבר בהתעלמם מהפרסות המסוכנות – ומגרונות הכופרים הללו בקעה פה-אחד תרועה מכאיבה כבוקעת מעמקי שאול: "חווג'ה, בקשיש! חוואג'ה, בקשיש! חוואג'ה, בקשיש! בקשיש! בקשיש!"

מארק טווין, מסע תענוגות לארץ הקודש

אהרון דוד גורדון מספר את גילוי החווה:

מלפני למזרח – הרי הגלעד הרמים והעצומים, השומרים כחומה על הכנרת היפה והצנועה ועל בקעת גינוסר הפוריה והענוגה, השוכבות תאומות, ברחבות של בנות מלכים, לרגלי ההר, אשר אני יושב עליו. וכל אשר מסביב לי מרחוק ומקרוב, כל המשפחה הגדולה הזו של הרים וגבעות, קטנים עם גדולים, בעלי ראשים זקופים ובעלי ראשים נטויים או מורדים, אשר מתוך קמטיהם בולטים פה ושם הרים וכפרים וחוות, – כל אלה, אם כי אין אנו יודעים לכנות שם לכולם, האם אין הם מדברים מתוך נשמתנו כהרגשות נשכחות או גם כמחשבות נעלמות, גדולות – גדולות, מקשות להיוולד? אבל הנה ההרגשות שבות ומתחדשות, הנה המחשבות באות לידי גילוי. הנה לשמאלי החווה מגדל, שוכבת לה במורד גבעה כתינוק המוטל בעריסה. והנה כוחות צעירים רוחשים שם בבקעה, מחיים את האבנים ומפרים את האדמה. ומי יודע, כמה כוח הם זורעים שם, כמה לב וכמה נפש? ומי זה יגיד לנו את אשר יצמח מן הזרע הזה, הזרוע בעמל כל כך גדול ובמסירות נפש בכל אופן?

אהרון דוד גורדון, מכתב שלא נשלח בזמנו. סוף ניסן ותחילת אייר תרע"ב.

התיאור כנראה מפסגת קרני חיטין.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: