סוער בחצר

בסוף השבוע האחרון, היתה סערת רוחות וגשמים ששטפה את מרכז וצפון המדינה. שיטפון אינו נחלת החצר, אלא מאורע ארצי. אך בכל זאת עלתה לנו השאלה: מה ההבדל בין גשמי ברכה לבין שטף שצף של מים אדירים. לחקלאי, איש השדה?

אנחנו מביאים תמונות מן החצר ושלושה קטעים מן הארכיון:

חנה מייזל כותבת למנהל המשרד הא"י של קק"ל והעוזר של ארתור רופין, על תוצאות הסערה האחרונה והשיטפון בחצר כנרת.

גינת הירק של חוות העלמות המדוברת, הייתה ממוקמת היכן שהיום גן רחל [צומת העליה למושבת כנרת].

לכבוד האדון ד"ר טהון [30/4/1916]

ביפה [יפו]

א.נ.!

הננו מודיעים לו בזה שמי הירדן עברו את המפתן (הַצַמְדְ) אשר אצל המוטור,

כיסו את כל הביצה, השדה שבין הביצה ובין השדה ששייך לחוות הצעירות, וגם חלק מהשדה של חוות הצעירות. מלבד הנזק שהשתפכות המים הזאת כבר גרמה – כי כיסתה את כל האיקליפטוסים שנטענו השנה, לפני שנה ולפני שנתיים, וגם חלק מהירקות של הקבוצה ושל חוות הצעירות – נשקפת סכנה גדולה לבריאות התושבים, אם לא יעשה דבר מה תכף ומייד, כי החום מתחיל להיות גדול, ועם התנדפות המים האלה תתחיל בטח קדחת חזקה. כבר מורגש ריח של ריקבון.

אני מבקשת את האדון ד"ר טוהן לשלוח איש מומחה לחקור את הדבר ולעשות את הנחוץ.

בכבוד רב

ח. מייזל – שוחט

וברל כצנלסון כותב ביומנו על חילוץ בצלים בידי חלוצים:

שטף המים. עם ריבוי הגשמים, ואולי גם עם בנין הגשר על יד ביתניה – גאו מי הירדן. בשבת, י"ב ניסן [תרע"ו], עברו המים את הסכר על יד בית המוטור ושטפו את הביצה, אשר שנים עבדו בסתימתה וביבושה. אח"כ השתוו המים עם גובה הירדן ועמדו. אולי גם ירדו קצת. בתוך הבצל ביצה זורמת. ניסו לפתוח תעלות להוריד את המים, אבל לא הצליחו. כל המקומות הנמוכים אשר מסביב כבר היו מלאים מים בגובה אחד, בגובה החלקה.

ט"ו ניסן – ירד גשם חזק והמים עלו. נסתחפה חלקה הרבה יותר גדולה, ורק נראו קצות הבצלים מן המים. גם השום נסתחף… ריח הביצה מורגש למרחוק עד להחנק.

ט"ז ניסן – התחילו להוציא את פליטת הבצל בחרוף-נפש ממש. עומדים עד הברכיים ויותר בתוך הביצה, שוקעים ממש, ומוציאים את מה שאפשר להציל. יש כבר הרבה עלים רקובים ומסריחים. את הבצל הרטוב נושאים חבילות חבילות מתוך המים, מהלך רב, אל היבשה. במשך העבודה מצאו תחבולה להנצל מנשיאת הבצל הרטוב ומכל הסכנה הכרוכה בזה: סידרו "סירות" – גיגיות של פח מלאות בצל היו נושאות את הטוּב הזה אל "החוף". המים עלו מדי פעם בפעם…

וברל מתאר את העגבניות הקפואות מקור:

כל הזמן הזה עמדה השאלה: אם יש צורך בהשקאה ואם לאו, פסחו על שני הסעיפים ולא הכריעו. ב 15 כסלו כבר התכוננו והכינו הכל להשקאה, כשראו שהתקווה לגשם נכזבת, אבל השמים התקדרו, ירד גשם של 5 מ"מ וחדל. נדחתה ההשקאה ויחד אתה נדחה גם הגשם. במשך הסערות האלו ופחד המחלות נהפך הודה של החלקה לחרדה. נתרבו העלים והבדים [ענפים] הנובלים, שיחים קמוטים ונובלים, וסוף סוף נאלצו, אחרי כל הציפיה לגשמים, להשכות ב 24 כסלו, ערב חנוכה! – לא הספיקו לכסות את התלמים אחרי ההשקאה – והתחילה הרביעה [גשם] האמיתית מ-א' טבת שנמשכה 11 יום (25.12 – 5.1) ונתנה 202.3 מ"מ מים [כחצי מהממוצע השנתי]. במשך כל הזמן הזה והימים של אחרי הרביעה עמדו העגבניות כחולות ורועדות מקור, בתוך התלמים הפתוחים.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: