טור מבקר – מדרשת ערבוּת נתיבות

ביום שלישי שעבר (כ"א טבת, 28.1.11) ביקרו בחצר בנות מדרשת ערבות מנתיבות, כחלק מיום סיור בנושא העליה השניה והשלישית. זו כבר השנה השלישית שבנות המדרשה מגיעות לביקור בחצר. הביקור בחצר כלל סיור בהדרכת שירן, שיחה עם יהודית, ושיחה עם אבשלום ומאיה, כמיצגים של צוות החצר ושל קבוצות הבחירה של המחנות העולים. הדברים הבאים הם הרשמים ששלחו אלינו שיר ובתחן, תלמידות המדרשה:

"מבט חברתי" זה השיעור שבמסגרתו יצאנו לסיור מרתק, מעורר ומערער כאחד. במדרשת "ערבות" המדרשה החברתית בה אנו לומדות אנו בוחרות בכל תקופה מגזר אחר במדינת ישראל לומדות עליו, הוויתו, האידיאולוגיות וכחלק בלתי נפרד יוצאות ל"פנים מול פנים" להכרות מעמיקה, אמיתית עמו.

נושאנו האחרון "העלייה השנייה והשלישית", במסגרת הסיור הגענו לחצר כנרת, שם הכל התחיל. אחרי סיור, הדרכה היסטורית על המקום, שיחה עם יהודית, בת חלוצים, הגענו לפאנל עם אבשלום ומאיה.

בחדר האוכל אחד ממבני הציבור היותר מאפיינים ישבנו 20 בנות רעבות לאינפורמציה ולאידיאולוגיה.

לפעמים נדמה שהחברה שלנו מפולגת ומנוכרת, כמעט מורכבת מתתי-חברות. זה כמו תכונה בחדר ניתוח; מטופל בעל פגיעות רב מערכתיות זוכה ליחסם של רופאים מתחומים שונים, כל רופא דואג לאינטרסים שלו כדי לטפל באופן המיטבי בחולה, ועל הדרך קל לו מאד לזלזל ולרמוס את דבריהם של שאר הרופאים.

מטרה משותפת- מצאנו המון במשותף.

אנו לומדות במדרשת "ערבות" – מדרשה חברתית תורנית בנתיבות, שהוקמה כחלק מהגרעין התורני "מגשימים ביחד" הפועל בעיר בתחום החברה והחינוך. במסגרת שיעור "מבט חברתי" – המתחקה אחר תהליך הקמתה של מדינת ישראל, במוקד אופיים של המגזרים החברתיים בה, יצאנו לסיור באזור הכינרת בעקבות העליה השניה והשלישית.

אחת הנקודות היותר משמעותיות במהלך היום הייתה המפגש עם אבשלום ומאיה. ערכנו פאנל איתם כנציגי "קבוצות הבחירה", שהציגו בפנינו את החבר'ה שממשיכים את הרעיון הציוני בפורמט העכשווי שלו – "התיישבות עירונית קיבוצית" – כאשר בראש מעייניהם-חינוך, החזון הבא של הציונות. השיחה החלה בהכרות קצרה, פירוט טכני של חיי היומיום, של שני הצדדים. מהר מאוד החל דיון על האידיאלים שבשמם הקבוצות פועלות. התרשמנו מאוד מההתלהבות, מהמחויבות ותחושת השליחות שליוותה את השיחה.

הפתיחה הייתה קצת חששנית, טיבו של הרעיון טרם התחוור בפנינו. לפנינו עמדו שני חבר'ה בשנות העשרים לחייהם שאומרים בפה מלא שהם מקדישים את כל כולם לחינוך. הם הם (הקיבוצניקים המצויים), שעד כה הוכרו כעובדי הכפיים, החקלאים, החלבנים, המתיישבים,  מאכלסים שכונות מצוקה בערים עם פערים חברתיים ועושים לצמצומם.

לאורך כל השיחה, עמדו לנגד עינינו הערכים שלנו. הדמיון גדול. הנחישות והדבקות במטרה גם. הרצון לשנות, להשפיע, לתקן ולשפר את פני החברה הישראלית באופן אקטיבי, תוך ערבות הדדית – משותפים. אך בכל זאת, קיים הבדל משמעותי – הבסיס קצת, קצת הרבה שונה.

אנו חונכנו מבית על ערכים זהים, המושתתים על ברכי המסורת היהודית והתורה. בדגל עומדים ערכי "ואהבת לרעך כמוך" – חסד, שוויון, צדק חברתי, מחוייבות לשכבות החלשות בחברה ו.. אלוקים, שנמצא מעל הכל.

מחד הוצגו לנו הקבוצות כקן מוגן שכל חבריו מוצאים בו מסגרת אמיתית של תמיכה ודאגה, עשייה מבורכת למען משפחות השכונה בהן פועלים הגרעינים. מאידך, הצגנו את הגרעינים התורניים הפועלים בחברה במסגרת קהילתית חמה, למען תיקון חברתי.

לא יכולנו להתעלם מהבורות ההדדית ששררה בינינו. דמיון במטרה, דמיון בעשייה, לצד שוני ובורות. אולי אפילו בועה. יכול להיות שכשסגורים כל כך על רעיון אידיאולוגי, חברתי ככל שיהיה – אפילו אם מהותו הינה מעורבות חברתית, קל להכנס לקונספציה לגבי המתרחש מבחוץ. חשוב לזכור שגם מסביב פועלים לשינוי, תיקון, שיפור. ושתמיד יש מה ללמוד.

באותו חדר ניתוח בו פתחנו הרוחות גועשות והקלחת רותחת. יש הרבה רופאים מכווני משימה מאוד ספציפית, מגזרית, אך חשוב לעמוד עם יד על הדופק ולהשגיח שלא תינטש המטרה, המושא העיקרי – החולה – החברה הישראלית.

התחושה החזקה שמלווה אותנו עד עכשיו ובתקווה לעולם, היא הרצון והצורך בבניית גשרים, בשילוב זרועות ובעבודת כפיים של צמצום פערים, סובלנות, סבלנות, שיתופיות והרבה ערבות. יש לנו כח אדיר. הניתוח יוכתר בהצלחה כשהרופאים ישתפו פעולה, כשההרמוניה תשרה בחדר הניתוח. החולה יחלים לאחר תקופת שיקום וסיוע משותף של כל הצדדים הנוגעים בדבר. כך גם החברה הישראלית.

עלה למעלה עלה, כי כח עז לך.

יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים.

אל תכחש בם פן יכחשו לך.

דרוש אותם – וימצאו לך מיד.

(אורות הקודש א סד) הראי"ה קוק

מודעות פרסומת

3 תגובות to “טור מבקר – מדרשת ערבוּת נתיבות”

  1. תמשיכו עם העבודה הטובה שאתם עושים בטור כל הכבוד.

  2. מהכיוון שלי:
    יצא לי כבר כמה וכמה פעמים להשתתף בשיחות היכרות בין חברי הקיבוץ והתנועה לצעירים מגופים אחרים, מהארץ ומחו"ל. המפגש הזה עם בנות מדרשת ערבות היה מפגש מיוחד. הוא היה מיוחד בזה שאחרי פרק קצר של סקרנות לגבי צורת החיים, הבנות עברו לשאול את השאלות הנכונות – לנסות להבין מה מוביל אותנו, ולאן אנחנו מנסים ללכת.
    הייתה תחושה שיש ניסיון כנה להבין מי אנחנו, ולמה אנחנו עושים את הדברים קצת אחרת מהן. ניסיון להבין את ההבדל מתוך בחינה לגבי הדרך שבה הולכות בנות המדרשה.
    שיר ובתחן מזהות, ולטעמי בצדק, דימיון גדול בערכים שאליהם אנחנו שואפים, לצד שונות חיצונית ואי-היכרות. התנועה הציונית קיימה מראשיתה ברית פנימית בין ציונים דתיים לציונים חילוניים, מתוך הסכמה על עיקרי הציונות וקבלת אורח החיים השונה שבוחרים לעצמם כל פרט וקהילה. בעשורים האחרונים הברית הזו מפורקת ע"י גורמים שמעוניינים לטעון שהשוני באורח החיים הפרטי מחייב מחלוקת על הערכים שבמהות. גורמים אלה מקדמים הפרדה בין ציונים חילוניים ודתיים, לטובת שותפות מדומה בין דתיים ציונים ולא ציונים, ושותפות מדומה בין חילוניים ציונים ולא ציוניים. ההפרדה הזו מחלישה ומשתקת את כוחה של הציונות.
    מתוך העיסוק בסיפור החלוצי של תנועת העבודה ובשאלות הזהות והתרבות היהודית, אני מבין שאחד המפתחות לשיקום כוחה של הציונות נמצא ביכולת לחדש את הברית הזו שבין תנועת העבודה לבין הציונות הדתית. הדרך לחידוש הברית הזו מתחילה בהיכרות המחודשת ובשיחה המתחדשת בין ממשיכי דרכה של תנועת העבודה, לממשיכי דרכה של הציונות הדתית.
    אני מרגיש שהשיחה שלנו בכנרת היתה צעד אחד קטן, ולא אחרון, במלאכת בניית הגשר הזה. אני מקווה שאחד הצעדים הבאים יהיה "ביקור גומלין" של צוות החצר במדרשת ערבוּת.

    כמענה לדברי הרב קוק שהביאו הבנות בסוף דבריהם, אני בוחר להביא את תשובתו של אהרון דוד גורדון לשירה של רחל "הלך נפש":
    "לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ –

    עָלֹה תַעֲלִי

    אִישׁ אַל יַעַצְרֵךְ,

    אַל יֹאמַר: עֲלִי!

    וְהָיָה כַּעֲלוֹתֵךְ

    יֵאוֹר לָךְ הַיּוֹם –

    וְהִנֵּה אַתְּ אֵינֵךְ

    בּוֹדֵדָה בַּמָּרוֹם."

    אם נשמור על נאמנות לברית ההעפלה, נמצא שאיננו בודדים במרום.

  3. שלום, אני מתרשם מהרצון להכיר, לשוחח ולהבין.
    בטור שלכן יש נקודה מעניינת ששמה כאנלוגיה את החברה הישראלית כחולה על שולחן הניתוח.
    זה צולח את מבחן הפוסט מודרניזם, כי מותר לבקר את החברה ומותר אף להציע פתרונות קונסטרוקטיביים כדי לשפרה.

    אבל מהו הניתוח? האם הדמוקרטיה היא הבעיה? הפערים הכלכלים-חברתיים? האם הממסד והרשויות הן הבעיה? האם חוסר האמונה? המיעוטים? השחיתות?

    ההכרה בבורות, היא מפתח גדול לשני הצדדים שמתוארים בקטע. רק מי שמרגיש בחוסר, שואף לגדול.
    ארון הספרים היהודי של המאה ה-21 צריך להיות מונחה אדם, ולא מונחה אדמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: