כ"ט שבט – המו"מ מתפוצץ

פרוייקט השביתה הגדולה מלווה ממרחק של מאה שנים את השביתה בחצר כנרת. לדף הפתיחה של הפרוייקט. לכל רשומות הפרוייקט.

בשעה שניהלו את המו"מ על דבר השלום הוברר שברמן נשאר לנהל את העניינים כל הזמן עד שיבוא מנהל-אגרונום חדש, ולא כמו שחשבו מקודם, שההנהלה תמסר לידי הפועלים עד בוא המנהל החדש. ברמן מאן להפקיד את רסן הממשלה שלו בידי הפועלים. שוב התחיל הרעש. רופין הודיע, ששני הצדדים פטורים ממשרתם, אלא שלפי שעה נשאר ברמן ופועלים אחדים, שהוא בוחר לעצמו, עמו. אח"כ הסכים שהפועלים יבחרו על ידו הוא, ע"י רופין. הפועלים דרשו, שינתן להם מתווך בינם ובין מר ברמן, שהם (הפועלים) יהיו פטורים אך באופן פיקטיוי, וגם זה רק בתנאי שברמן יעזוב את החווה תכף, כמו שהיִתנו מקודם. מילתו האחרונה של רופין היתה: יכולים אתם לשבות, אולם – עזבו את החווה.

למחרת התאספו הפועלים להועץ ולדון, מה לעשות. אחר ויכוחים רבים נתקבל פה אחד: לעזוב את החווה כל הזמן שברמן נמצא בה בתור מנהל. לפעול על הפועלים אשר יביאו לעבודה, שלא יעבדו. החרם שהוטל לפני ג' שנים על ברמן מאת פועלי הגליל עומד בתוקפו. שלא להשתמש בשום אמצעי אלימות.

רופין היה שבע רצון מההחלטה, הוא סבר ששום כוח מעשי לא יהיה להרס זה. ימָצאוּ עוד פועלים שילכו לעבוד.

מכתב מכנרת בעיתון מפלגת פועלי ציון "האחדות".   החתימה – "פועל"

מודעות פרסומת

2 תגובות to “כ"ט שבט – המו"מ מתפוצץ”

  1. בפברואר נתגברה כל כך מורת רוחם של הפועלים, שעמדו והכריזו שביתה. ברמן הריץ אלי מברק והפגיע בי שאבוא מיד לכנרת. יצאתי לכנרת ומצאתי שם את אהרון אהרונסון ידידו של ברמן, שבא לעמוד לו בשעת דחקו. מצבי היה חמור ביותר. נוכחתי לדעת, שמידת אחריותו של ברמן לסכסוך שקולה, לפחות, כנגד מידת אחריותם של הפועלים, גם אמרתי לו כך. אך בו בזמן הייתי אנוס לסעוד יחד עם בני ביתו על שולחן אחד ולישון בחדר עם אהרונסון, ששפך קיתונות של רותחים על הפועלים. לא היתה ברירה אלא לפטר הן את ברמן והן את את הפועלים, ואחר מכן למנות מנהל חדש ולשכור פועלים אחרים. אולם הדבר לא היה קל. אנוס הייתי לעשות בכנרת למעלה משבועיים ולהיות טרף לזבובים ויתושים ופרעושים (אותם הימים חזרתי לעשן, לאחר הפסקה של עשר שנים, כדי להגן על עצמי מפני היתושים)…
    אף שכנרת הסבה לי דאגות הרבה, נתאהבה עלי החווה אהבה יתרה, ולא נלאיתי מלשוטט בה, כל-אימת שהייתי מזדמן למקום, והייתי שמח בכל הישג קטן שבקטנים, בכל אילן חדש שניטע בה. וכשראיתי שמכמה מאות שתילי-אקליפטוס, שהובאו על גבי שני גמלים מחדרה, כהזמנתו של ברמן, לא עלו יפה אלא שבעה שתילים בלבד, עמדתי מדמים ותוהה ביראת-כבוד על שבעת העצים הללו.

  2. אז הקיפה זעקה את כל הציבור. אמרו: הזאת היא שביתה? זאת היא אוּזוּפורציה [החרמה] – הפועלים לקחו וכבשו את המקום. באו אז "גדולים" לכנרת לעזור בגמר העניין עם הפועלים. בא המנוח אהרונסון, בא המנוח טריידל, שהיו אז גדולי-השפעה בחוגי יק"א, בחוגי הציונות. ד"ר רופין עודנו אז איש חדש בארץ. והשביתה עלתה לו ביוקר רב: זיעזעו אותו, והסבירו לו שאם ייכנע לפועלים אחרי שביתה כזאת, ייראה בזה כמי שאין לו כל כוח ואפשרות לנהל עבודה עם הפועלים ויהיה מוכרח לעזוב את הארץ. והנה, ד"ר רופין שבא אלינו נרגז וכולו נגדנו – היה גם מתאכסן בתוך החוג הזה – הוכרח, אחרי ימים אחדים של משא ומתן, להכיר בצדקתנו. אך הוא דרש מאיתנו קרבן גדול: המנהל מפוטר – גם אנחנו מפוטרים. והיה ויכוח גדול בציבור אם להביא את הקרבן הזה. החלק שניהל את השביתה אמר: אם אשמנו אנחנו, נסכים לכל גמול בדבר הזה, ואם האנשים אשר עבדו במקום הזה אינם ראויים לעבוד בו, יעזבו איפוא את המקום. אבל יש תנאי אחד: המנהל אשר הראה במשך הרבה שנים כי אינו מסוגל לנהל את המשק – יפוטר. אי אפשר שבחווה ציונית תהיה אדמינסטרציה [הנהלה] מסוג זה, שאינה יכולה לעבוד עם פועלים עברים. מנהל כזה לא יוּכל להשאר בחווה.
    מעניין: אלה מבין הפועלים שהיו כל הזמן נגד השביתה, היו בתוך השביתה קיצוניים בהחלט ולא הסכימו לשום פשרה, ואילו אלה שיצרו את השביתה הם שהעבירו את הדבר הזה, סבקושי רב ובהרבה מלחמה פנימית, כי לא חשוב כלל בשביל ציבור הפועלים בארץ, אם אנחנו נשאר לעבוד או נסבול, אלא חשוב שיתקבל פרינציפ [עיקרון] חדש, כי מנהל שזה יחסו לעובד, לא יוכל להישאר במקום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: