בין היסוד החלוצי ליסוד הפועלי – רשומת אורח

פרוייקט השביתה הגדולה מלווה ממרחק של מאה שנים את השביתה בחצר כנרת. לדף הפתיחה של הפרוייקט. לכל רשומות הפרוייקט.

צוות החצר מתכבד לארח ביומן השביתה את חברנו דני גוטוויין, פרופסור בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה.

 

פרופ' דני גוטוויין. צילום: צחי לרנר. הזכויות שמורות.

השביתה בכנרת: על הניגוד בין היסוד החלוצי ליסוד הפועלי בתנועת העבודה

השביתה שהתחוללה בחוות כינרת בפברואר 1911 עשויה להיות פתח לסיפור אחר של תולדות העבודה הישראלית כתנועה פועלית ולא רק חלוצית. השביתה חושפת את היסוד הפועלי שבתנועת העבודה, יסוד המוכפף בדרך כלל למרכיביה החלוציים – המגוייסים, הלאומיים, החקלאיים – שזכו להבלטה. ואכן, תנועת העבודה ראתה את עצמה כתנועה של חלוצים יותר מאשר של פועלים וכך נתקבע גם דימויה ההיסטורי, כפי שעולה, למשל, מדבריה של ההיסטוריונית אניטה שפירא:

הפועלים העירוניים, שכבר בשנות העשרים היו רוב חברי ההסתדרות, היו במידת-מה בנים חורגים בעיני רבים מוותיקי העלייה השנייה […] פועל שהוא סתם פרולטר – כמו הפועל באומות העולם, שמעייניו בלחם חוקו ובתנאי עבודתו – עלול להגיע מהר לידי 'בגידה בציונות', כלומר להעדפת האינטרס הפרטי על הלאומי. החשדנות לגבי הפרולטר מקורה גם במסורת שהביאו עמם מן הגולה, שם נטו רוב הפרולטרים היהודים ל'בונד'. […] יחס זה בא לכלל ביטוי בעוינות כלפי אופוזיציות פרולטריות, שקמו בהסתדרות משנות העשרים ואילך, כל-אימת שנכנס הישוב לעווית של משבר כלכלי. אפשר שזהו שורש החשדנות והאיבה כלפי 'מרתף בית ברנר' … מרכזה של אופוזיציה פרולטרית בתל-אביב [שפירא, 1989, 366].

סיפור השביתה בכינרת הוא סיפור פועלי יותר משהוא חלוצי: היא פרצה על רקע תנאי המגורים הקשים של הפועלים 'הדוחק, האוויר המחניק, אי הניקיון … הגשמים הדולפים, הרוחות הנושבות דרך השמשות השבורות' גרמו לכך ש'מספר החולים מתגבר מיום ליום' ציין ברל כצנלסון, ואף הזכיר כי אחת הפועלות נפטרה בשל זיהום כתוצאה מפציעה בעבודתה. רישומם של תנאי דלות אלו הוחרף על רקע תנאי חייו של מנהל החווה והעניקו למאבק של פועלי כינרת אופי של מאבק פועלי 'רגיל', הדומה לשביתות ומאבקים שליוו את תולדותיהן של התנועות הסוציאליסטיות בעולם.

הצנעת היסוד המעמדי-הפועלי, 'הפרולטרי', גרמה ועדין גורמת לניתוק תנועת העבודה מן ההיסטוריה של תנועות הפועלים בעולם, שבמרכזה ניצול הפועלים והניגוד בין הון לעבודה כגורמים בהתארגנותו המקצועית והפוליטית של מעמד הפועלים באיגודי עובדים ובמפלגות פוליטיות. בדומה, הדגשת היסוד החלוצי ודחיקת היסוד הפועלי היא אחד מגורמים לניכור שחשים היום רבים מבין הסוציאל-דמוקרטים בישראל כלפי עברה של תנועת העבודה וערכיה.

אין קושי בהסבר הגורמים להדגשת היסוד החלוצי והדחקת היסוד הפועלי בתולדות תנועת העבודה הישראלת. מלכתחילה היא פעלה בתנאים שונים מאלו שפעלו בהן התנועות הסוציאליסטיות באירופה: בניגוד לסוציאליזם האירופי שפעל לשינוי סדרי הכלכלה והחברה הקפיטליסטיים הקיימים, בנתה תנועת העבודה את המשק ואת מעמד הפועלים. יסוד חלוצי זה יצר קווי דמיון – כוזבים בדרך כלל – בינה ובין הקפיטליזם האירופי. בנוסף, תנועת העבודה נוסדה והתגבשה כחלק מן המהפכה הציונית בגולה, וכחלק מבניין הארץ, ולכן החלוציות, כתרומה למעשה הלאומי, זכתה ליותר תשומת לב מעשייתה הפועלית של תנועת העבודה. יסוד 'מלחמת המעמדות' שבעשייה הפועלית אף הוקע על ידי חוגים שונים בתנועה הציונית וביישוב והוצג כסותר את האינטרס הלאומי, מה שגרם להצנעתו, תחילה מטעמים פרגמטיים, שבהדרגה התקבלו כעקרוניים.

היסוד החלוצי היה גם הבסיס לברית בין תנועת העבודה ונשיא ההסתדרות הציונית, חיים וייצמן, ברית שהבטיחה את הבסיס הכלכלי להתיישבות העובדת, ויצר את דימויה 'הממסדי' של התנועה. יתר על כן, כמי שהנהיגה מאז שנות השלושים את התנועה הציונית וכמי שעמדה במשך שלושת העשורים הראשונים למדינה בראשות הממשלה, האפילו היסודות הלאומיים-חלוציים שהנחו את תנועת העבודה על היסודות המעמדיים-פועליים שבפעילותה.

פועלי כנרת הראשונים, 1908

הקושי העיקרי בחילוץ היסוד הפועלי שבמעשה בתנועת העבודה ובהפרדתו מן היסוד החלוצי נעוץ בעובדה ששני היסודות היו שלובים בפעולתה כמו גם בתודעתם של חבריה, כפי שמלמדת גם השביתה בכינרת, בה כפי שהדגיש ברל כצנלסון הקפידו הפועלים 'שלא לגרום הפסד כלשהו למשק הלאומי'. הניגוד בין הפועלי לחלוצי לא התייצב אפוא כמאבק בין שתי אסכולות יריבות – ומי שתפסו את הדבר כך, ניתקו בסופו של דבר מתנועת העבודה – אלא כניסיון מתמיד לשלב ביניהם. נסיון זה הסתיים בהעדפת החלוצי על הפועלי, אך אין לראות בתוצאה זו הכרח.

השביתה בכינרת מעניקה לנו מבט על אחד מרגעי הכינון של היסוד הפועלי שבתנועת העבודה: שביתה של פועלים קשי יום לשיפור תנאי חייהם. שביתה שכפי שעתיד היה לציין ברל נתפסה 'כמרד' וכ'התנקשות בזכות-הבעלים', היינו בזכות הקניין הקפיטליסטית. ככזו היתה השביתה בכינרת התחלה של תנועת התארגנות פועלית – שכללה מאבקים לשיפור השכר ותנאי העבודה ושביתות – שליוותה את תנועת העבודה מאז, אך נדחקה לשולי תודעתה ודימויה.

חשיבות חשיפת היסוד הפועלי שבתנועת העבודה חורגת ממחוזות חקר תולדותיה  לעתידה הפוליטי. ההתרפקות על העבר החלוצי מסמלת את דעיכתו של השמאל, ככל שמפלגותיו מסתגלות לסדר הניאו-ליברלי ונאבקות במסגרת משטר ההפרטה על שיירי האינטרסים מגזריים של שרידי מעמד הביניים המסודר. מנגד, חשיפת היסוד הפועלי שבתנועת העבודה עשויה לשמש גשר רעיוני וערכי להתחברותו למעמד הביניים הנשחק ולמעמדות הנמוכים המנושלים –המעדיפים היום את הימין – בדרך ליצירת כוח פוליטי סוציאל-דמוקרטי שיאבק למען צדק חלוקתי ומיסודו במדינת רווחה רחבה.

לקריאה נוספת:

דני גוטוויין, 'על הניגוד בין האתוס החלוצי לאידיאולוגיה הסוציאליסטית בתנועת העבודה הישראלית: דוד בן-גוריון ויצחק בן-אהרן, 1948-1967', עיונים בתקומת ישראל, כרך 20,  עמ' 208-248.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: