כ"ד אדר – מסיכומי השביתה – דוד בן-גוריון

פרוייקט השביתה הגדולה מלווה ממרחק של מאה שנים את השביתה בחצר כנרת. לדף הפתיחה של הפרוייקט. לכל רשומות הפרוייקט.

הפקידות והפועלים

הפקידות חוזרת על האכסניא שלה.

כסבורים היינו שכבר נפטרנו ממכה יישובית זו, שהרי הפקידות זו שפרחה ושגשגה בתקופת האפוטרופוסות הברונית [במושבות הברון רוטשילד] כמעט שנאכלה כולה בימי יק"א – אבל לא היינו אלא טועים. והריהי הולכת וקמה לתחיה בשיטת הפקידות החדשה דמיתקרית בשם "פלשתינא-אמט" [המשרד הארץ ישראלי], ושוב הולכות ונשנות השגיאות הראשונות הכרוכות בעקבות הפקידות, וכל הנסיון הרב, שעלה ליישובנו ביקר כוח גדול ובהפסדים כה עצומים, אינו מספיק בכדי להכניס בלב "הקולוניזטורים" [מיישבים] החדשים שלנו את ההכרה הפשוטה, שאי אפשר לבנות את היישוב רק על פי פקודות מן החוץ ולהתעלם לגמרי מדעת-הקהל המקומית. ושוב חוזרים על כל אותם הקלקולים התלויים בזדון-לבם של הפקידים ואין מקשיבים לדרישות בני הארץ ותביעותיהם.

– – –

דוד בן-גוריון

ומעשה-כנרת יוכיח.

…ירח הדבש של חיי האחווה פסק מהר וכל הבטחותיו של הפקיד נדפו כעשן. הסכסוכים והחיכוכים בין הפועלים העברים והמנהל לא פסקו. כמעט בכל חודש נתחלפו בכנרת הפועלים, כי אי אפשר היה להתמיד לעבוד תחת הנהגתו של הפקיד "הלאומי", ובשעה שהחווה ה"בלתי-לאומית של יק"א בסג'רה היתה מושכת אליה אל טובי הפועלים בגליל, היתה החווה הלאומית של הקה"ק [הקרן הקיימת] בכנרת כמעט לזוועה בין הפועלים,  ושום פועל הגון לא רצה ללכת שמה לעבוד. וסופו מוכיח על תחילתו. שלוש שנים התחכם הפקיד ל"נהל" את כנרת בכל מיני תחבולות, פעם ע"י הסברת פנים לאחדים מן הפועלים ופיטורם של ה"מורדים", פעם ע"י הבטחות-שוא וכל מיני ערמומיות אחרות. הפועלים מחאו, ערכו שביתות פעמים אחדות, ולא פעם נצטרכו ראשי ה"פלשתינא-אמט" בעצמם לבוא לכנרת לפשר בין הפועלים ובין הפקיד, עד שסוף סוף פקעה סבלנותם של הפועלים והשתמשו באמצעי האחרון הנמצא בידם והכריחו את המשרד הארצישראלי לפטר את "האגרונום" ממקומו. שלוש שנים של שגיאות, סכסוכים וכל מיני הרפתקאות היו נחוצות בכדי שהפקידות שלנו תתחשב סוף סוף את דעת הפועלים ותמלא את דרישתם.

…הפקידות חוזרת על האכסניא שלה. אולם הזמנים נשתנו ועמהם גם הפקידות, או יותר נכון, תנאי-קיומה של הפקידות. הפקידות הקודמת היה לה עסק עם איכרים ש"נשתכללו" על ידה, והפקידות החדשה עסקה בפועלים, שהם אך עובדים אצלה. והבדל קטן זה יביא סוף סוף שינוי עיקרי בכל שיטת הפקידות, אופיה ותכונתה. האיכר היה קשור בכל תנאי-קיומו אל המושבה, וזה היתה תלויה כולה בדעת הפקידות… התמיכה וקבלת -הטובה נטלו מהאיכרים את חופשתם, עמידתם ברשות עצמם, רגש-הכבוד וערכם האנושי. מובן מאליו, שהאנשים שנתרגלו לאט-לאט להכנעה, לעבדות, לכפיפות הקומה לא יכלו להלחם נגד שררתה ותקיפותה של הפקידות ולפרוק את עולה מעל צווארם.

לא כן הפועל. חופשי הוא, כמו שאמר המורה הגדול של הפועלים, בשני מובנים: חופשי מנכסים וחופשי מעול. הוא אינו מקבל טובת הנאה מידי פקידנו, אינו זקוק לחסדיהם וממילא גם אינו כפוף לשלטונם ותלוי בדעתם. ולא עוד אלא שמכל שדרות החברה הוא היותר עומד ברשות עצמו, היותר מתקדם והיותר אקטיבי. והלכך לא יוותר הפועל אף על אחת מזכויותיו המגיעות לו בתור איש מן החברה הארצישראלית ובתור פועל.

…  באמת אין ניגוד כלשהוא בין הפוליטיקא המעמדת ובין הפוליטיקא הלאומית של הפועלים, ואין הם צריכים כלל וכלל לעשות פשרות בין שתיהן, ומה גם לוותר על אחת מהן לטובת השנייה. מכל הכיתות והמעמדות שבעם יחיד הוא הפועל בזה, שכל ענייניו וצרכיו עולים בקנה אחד עם ענייניו וצרכיו של כל העם. האינטרסים של הפועלים והאינטרסים הלאומיים הכלליים – היינו הך, ואין בין זה ובין זה ולא כלום.

התפרסם בגילון 22 של "האחדות", בטעון מפלגת "פועלי ציון", כ"ד אדר תרע"א, 24.3.1911

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: