מערכון לפורים – רחל המשוררת

לאחר ששבה לארץ בשנת 1919, ועד שהתגלתה המחלה שאילצה אותה לעזוב, חיה רחל (שאז עוד לא נודעה בכינוי "המשוררת") בקבוצת דגניה. רחל עבדה בעיקר בטיפול בילדים, והייתה מעורבת בחיי התרבות של הקבוצה. ידוע למשל שניסתה ללמד אמנות באחת מאספות הקבוצה. לחג הפורים 1920 כתבה רחל מערכון (או בלשונה "מחזה במערכה אחת") העוסק בהווית העבודה של הנשים בקבוצה מול האידיאל של סיפוק נפשי בעבודה. יתכן שהמערכון הוצג במסיבת הפורים בקבוצה.

חג שמח.

רחל

סִפּוּק נפשי-מחזה במערכה אחת

הנפשות:

פועלת ראשונה

פועלת שניה

פועלת שלישית

ילדים:

עמוס

הדסה

המספר: (בוקר. מהחדר יוצאת פועלת א', בידה אחת פח, בשניה – מטאטא. במדרגות עולה פועלת ב', בידה האחת פח, בשניה – מטאטא. היא מתעכבת…).

פועלת ב: נו, מה נשמע אצלך? הוי, יש לי כל כך סיפוק! עבודה זה נותן איזה יחס… פרנזליך… את מבינה? כולם קרוב לי עכשיו.

פועלת א': כן, כן, זה נכון. ואולם הילדים… אלמלא היצורים הנפלאים הללו, כיצד היינו מתקיימים. (מבקשת בפינה) איה הסמרטוט לעזאזל! כבר חטפו את הסמרטוט, ברוך השם.

פועלת ב': אני לא לקחתי, בשביל שיש לי את הסמרטוט שלי. אני מַחֲבִּיטִי לי סמרטוט שלא אצטרך לכבס.

(הראשונה הספיקה לסור למטבח ולשוב עם סמרטוט, מהחדר יוצא אליה עמוס).

עמוס: אל, אל!

פועלת א': (שחה אליו) עמוסיק, מוקיק, מונצ'יק, מוסילה! מונילה! (ממטירה עליו נשיקות. על פניה עובר לפתע צל) מה עשית? מה עשית, ילד רע? "במכנסיים עשית"? למה עשית במכנסיים? מי עושה במכנסיים? אסור לעשות במכנסיים! אסור, אסור, אסור!!

(עמוס צורח מרה)

(מהמטבח יוצאת פועלת ג'. נרגזת)

פועלת ג': אי אפשר לעבוד ככה! שום סיפוק בעבודה שכזו!

פועלת א' (בתמהון): מה קרה?

פועלת ג': את יודעת היטב מה קרה. השיבי לי מיד את הסמרטוט שלי.

פועלת א': שלי, שלך… האם לא תתביישי להיות משוללת כל פסיכולוגיה קבוצתית?

פועלת ג': אין לי זמן להרבות בדברים. תני את הסמרטוט.

פועלת א': אם כן, התבשרי כי הסמרטוט שלי הוא, וכי רק שלשום הבאתיו מהעליה. והרי לך סימן – קרע באמצע…

פועלת ג': מצאת סימן… כל הסמרטוטים קרועים הם.

פועלת א': ואת במה תוכיחי כי שלך הוא? שמא חותם המטבח טבוע עליו?

(התרגזות גדולה בשני הצדדים, ברגע זה מופיעה הדסה)

פועלת א' (שחה אליה): אסינקה, אסילה, דדיק, קקלה דודלה! (פתאום היא נרתעת לאחוריה, בייאוש סוער) מה עשית? ילדה רעה! אכלת רפש? למה אכלת רפש? מי אוכל רפש? אסור לאכול רפש! אסור, אסור, אסור!

(הדסה צורחת מרה. מהמדרגות יורדת פועלת ב').

פועלת ב': נו, מה יש איתך. ואני כבר רחצתי חמשה רצפות, יש לי באמת סיפוק נפשי.

פועלת א': (נושמת בכבדות, פניה חִורים, שפתיה דובבות):

סיפוק נפשי. סיפוק נפשי.

המספר:

הבוקר אור

הערב רד,

חלף עבר

עם סיר ביד

רצא ושוב

בסערה,

סירים רחוב,

ועת קצרה.

(האם יסלח אל השירה?…)

דגניה, פורים 1920.

מודעות פרסומת

One Trackback to “מערכון לפורים – רחל המשוררת”

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: