Archive for יוני, 2011

24/06/2011

מפגש לרגע בחיים

והנני מודה גם לאורחים שנזדמנו ובאו

אלינו בשעה כל כך מוקדמת…

כי השעה מוקדמת.

עוד אנחנו בראשיתו של יום, ויתכן

כי אנשים אשר יבואו אחרינו

יביטו בתמונה הזאת ויהרהרו לרגע:

הנה ההתחלה… ולא ידעו אולי

כי בשבילנו לא היתה זו התחלה

כי אם הכל – ומשום כך אולי היתה זו

גם התחלה של משהו…

                                נתן אלתרמן, כנרת כנרת

 

אתם באים אלינו לרגע בחיים. הרגע הזה הוא מובחן, יציאה מהשגרה.

read more »

מודעות פרסומת
22/06/2011

שניים מגבעתיים

לפני שבוע, הגיע אורחים לחצר. אודליה ואהוד בנאי.

הוא יצא למסע בעקבות חלוץ ומשורר וחבר שלישיית היחד – נוח נפתולסקי.

שניים מגבעתיים.

באדיבות שירן בן-יעקב.

אנחנו מביאים סיפור קצר הלקוח מספרו של אהוד בנאי, "זוכר כמעט הכל".

ומקווים שגם כאן בחצר כנרת, הסיפורים שלנו יביאו עצה ותבונה כנגד הזמן.

~~~

בערב סוכות תשנ"ה התקשר פוגל השען ואמר שהאורלוגין מוכן.

הוא הגיע כעבור שעה קלה, תלה את השעון בזהירות רבה על הקיר, הלך מספר צעדים אחורה והביט בסיפוק, כמעט בגאווה, בשעון העתיק.

"הוא יפהפה", אמר פוגל השען, "ראיתי כבר הרבה שעוני מטוטלת אבל זה משהו מיוחד".

הוא הסביר לי בסבלנות ובאריכות איך לטפל בשעון כבמשהו נדיר ויקר שיש לו קצב ואופי וחיים משלו. "הוא בן מאה שנה ואולי יותר", הוא אמר, "ואלה, אם מטפלים בהם כמו שצריך, הם לא נגמרים לעולם."

הוא כיוון את השעון והניע בעדינות את המטוטלת. הבטנו בפלא בעיניים מוקסמות.

השעון צלצל. אני זוכר את הדממה העמוקה של השוק בליל שבת; הדירה כמעט חשוכה ורק אור שבת קטן דולק. סבא וסבתא ישנים. אני שוכב בעליית הגג, מקשיב לצלצולים הרכים כקטיפה וסופר את השעות. אחר כך השעון עבר לבית אבי יעקב ועכשיו אני מנסה להתרגל לעובדה המוזרה משהו שהוא מצלצל כאן עכשיו, חי, הולך, המטוטלת כמו רוקדת בתנועה חיננית בתוך ארון העץ המגולף בפיתוחים.

"מאה שנה", אמר פוגל השען.

ואם נטפל כמו שצריך הוא לא יגמור לעולם. הוא ימשיך לצלצל בשקט, ביופי, בהדרת כבוד. הוא ימשיך לחיות וללכת אתנו כמו כל מה שאבא השאיר אחריו: סיפורי המעשיות הארוכים והנפתלים עם עלילות הקסם והאהבה, הפיוטים, ריחות המקטרות, עשבי הבשמים והעראק, הניצוץ בעיניים, חכמת החיים ואהבתם. הוא עדיין חי והולך. לפעמים יש עצה ויש תבונה כנגד הזמן; עכשיו כש"תחת שיח היסמין", תקליט המעשיות שהקלטתי עם אבי יעקב יוצא בפורמט דיגיטלי, אני יכול להאמין שיום אחד בנות נכדותיי תשבנה בסלון כלשהו ותקשבנה, ביחד עם נכדותיהן, לדיסק מעשיות הקסם והאהבה שהקליט סבא יעקב, ששמע מסבא אליהו, ששמע מיעקב בנאי הראשון, שהגיע בסוף המאה התשע עשרה משירז לארץ ישראל וקנה בה את שעון המטוטלת הזה שפוגל השען תיקן ובא והרכיב בביתנו היום, ערב סוכות תשנ"ה.

מתוך "זוכר כמעט הכל" מאת אהוד בנאי, הוצ' כתר

הסיפור פורסם במקור בynet.

05/06/2011

כתבו עלינו ב…הודו

בחודש ינואר אירחנו בחצר במשך שלושה ימים את הארי, סטודנט הודי חביב שביקר בישראל כתייר והתארח בקיבוץ משעול, שבו חברים חלק מחברי צוות ההדרכה של החצר. הארי פרסם את רשמיו מהביקור (גם אם לא תמיד דייק בפרטים) בבלוג שלו:

I had arrived at the kibbutz with no fixed agenda beyond vague plans of visiting the old town of Nazareth, Tiberias, the Sea of Galilee and possibly Safed, all of which were nearby. Serendipity helped again.

Naama mentioned that her brother Avshalom, who was also a member of this kibbutz, worked at a restored moshava on the shores of the Sea of Galilee. A moshava is a rural farm-based community and this particular one was among the first to be created by the pioneers during the first wave of the aaliyah—the Jewish migration to Palestine—in the early 1920s. Referred to as the Kinneret courtyard and now a working museum, the volunteers I hung out with were in charge of its upkeep and maintenance, and provided guided tours to the numerous visitors that made their way to the Galilee.

Rather than visit the possibly crowded holy sites in Nazareth, I chose instead to head to the Kinneret courtyard, where you’re allowed to hang out if you help out. The courtyard gets a fair share of volunteers—either inspired by Zionism or, like me, making their way around the Sea of Galilee and stumbling upon the opportunity.

For the next two days, my duties were to help make breakfast and plant spinach in the kitchen garden just outside the office. While I worked in the garden under the warm sun, fighters of the Israel Defence Forces (IDF) whizzed by on regular sorties, stopping just short of Syrian and Jordanian air space.

Gardening and history lessons about the pioneers and their perseverance in making this tract of land fertile done, I was taken up to the southern part of the Golan Heights. Here I had a chance to see the Jordanian and Syrian borders in close proximity. Ironically, I still haven’t seen any of India’s land borders.

Had it not been cloudy, I’d have had a chance to see Mount Hermon, Israel’s only ski resort.

לקריאת הפוסט השלם – כאן