מחאת הדיור בראי הימים ההם

מחאת הדיור מעלה אצלנו זכרונות מהימים ההם, בה התמודדו פועלי כנרת עם מצוקת הדיור שלהם. האם ניתן ללמוד שיעור מפעולתם (המוצלחת) שיהיה רלוונטי גם להיום? בכ' טבת תרע"א הופיע בעיתון פועלי ציון, "האחדות", מכתב של פועל מכנרת המתאר את החיים בחווה:

    זה כשני חדשים שבחווה עובדים חמישה ועשרים פועלים אשכנזים , מלבד הספרדים*, וחדרים לישון יש רק שלושה. בגדול מהם יש מקום לחמש מיטות ובקטנים לשלש בכל חדר. אולם, מבלי להתחשב עם זה הכניסו 18 מיטות. מובן מה גדול הדחק וההפסד לבריאות. המנהל  הבטיח ליתן לפועלים את חדרו שהוא דר בו עכשיו, לכשיבנה ביתו החדש. ופתאום קרה נס – הנגר עזב את ביתו וכבר נכנסו בו שלושה פועלים להתיישב בו. אולם המנהל החליט אחרת, וידחה את הפועלים מפני הערבים העובדים בבנין [בית המנהל] והפועלים מוכרחים ללון בחצר תחת כיפת השמים, בלילות קרים…

*מקור ההבחנה בין הפועלים האשכנזים לספרדים הוא ככל הנראה בכך שהספרדים היו תושבי טבריה שעבדו בבניין מבני החווה, וחזרו בתום יום העבודה לבתיהם. הפועלים האשכנזים היו העולים החדשים, החלוצים, שעסקו בחקלאות והתגוררו בחווה.

כמו בימינו, גם הפועלים בכנרת התמודדו עם מצוקת הדיור. אמנם הם לא היו צריכים לשלם שכר דירה, אבל החדרים היו קטנים, צפופים ובמצב תחזוקה גרוע. גם בהתיישבות הציונית ה"ציבורית" בתקופת העליה השניה, סדרי העדיפויות התקציביות הציבו בראש את צרכי המשק והחקלאות, מתוך הנחה שהעובדים יכולים להסתפק במועט. על רקע זה פרצה השביתה הגדולה בכנרת.

כשתיאר ברל כצנלסון את דמות החלוץ הנחוץ לעם היהודי, הוא כתב:

אך פנינו לאדם, המקבל את מהלומות החיים לא כאסון-דרכים, לא כתקלה שבאקראי. הוא לא ירצה לגנוח, לא ירצה להוציא לריק את ימיו בקובלנות על האשמים, הוא לא ירצה בחרון אין אונים. הוא גם לא ירצה להיות נישא כשבב על פני המים, נזרק מגל אל גל, אלא יבקש לבלֵעָ את הרע, לקרוע גזר דין, לתקן מה שנפגם ביסוד – מה שאנו קוראים בשפת חיינו: להתגבר.

ברל כצנלסון בצעירותו

ברל כצנלסון בצעירותו

מחאה מוצלחת מתבססת על שני אלמנטים חשובים:

הראשון הוא ההתקוממות כנגד עוולה הדורשת תיקון. יציאה ממצב של אדישות וקבלת גורל למצב של פעילות ושאיפה לשינוי.

אבל תנאי זה אינו מספק. כולנו יודעים לבקר את המציאות. על מנת שהמחאה תוכתר בהצלחה, היא צריכה לצמוח להתארגנות פוליטית (וגם התארגנות שאינה נסמכת על תמיכת מפלגה ספציפית היא התארגנות פוליטית), שיודעת להציב דרישות קונקרטיות כלפי בעלי האחריות.

פועלי כנרת שהתקוממו נגד תנאי המגורים שלהם התארגנו וניסחו כתב דרישות ברור ומפורט:

דרישות הפועלים מאת פקידות חוות-כנרת

תנאי החיים של פועלי כנרת עברו כבר את גבול הקושי הרגיל. הדוחק, האוויר המחניק, אי הניקיון המוכרח לידי זה, הגשמים הדולפים, הרוחות הנושבות דרך השמשות השבורות הביא כבר לידי תוצאות ניכרות: מספר החולים מתגבר מיום ליום.

המצב הזה אי אפשר לו שימשך. והרינו דורשים מהפקידות שתוציא לפועל את אלו הדרישות, שאנחנו חושבים אותן להיותר הכרחיות בשעה זו:

1) לתת לנו 2 חדרים: אחד לבריאים, והשני בשביל החולים, שלא יצטרכו להתגולל בין הבריאים ולהרעיל את האוויר.

2) לתת לנו 10 מיטות, 15 מזרונים (מאטראץ), 5 שולחנות, 10 כסאות.

3) לתקן מה שדורש תיקון, כגון שמשות שבורות, את הגג הדולף.

4) שפקידות החווה תשתתף בהוצאות המרקחת והחובש של המושבה.

את הדרישות האלו אין לדחות, ובמשך השבוע הבא הן יכולות לצאת לפועל.

דרישות הפועלים - אילוסטרציה

על מנת שמחאת הדיור הנוכחית תישא פירות, היא חייבת לצמוח לשלב הזה, הפוליטי. היא נישאת על גבי תמיכה ציבורית ויחסי ציבור טובים, ובעיקר נשענת על מצוקה קשה בשוק הדיור: מיעוט הבניה של דירות קטנות, פעילות ספקולטיבית רחבת היקף, מחסור של מקומות תעסוקה טובים בפריפריה, ותחבורה ציבורית לא מספקת.

כעת יש צורך לגבש דרישות קונקרטיות. הדרכים לשיפור המצב ידועות. מכיוון שמשכירי הדירות אינם גוף מאורגן שניתן להידבר איתו, הדרך לשיפור המצב היא החלטת ממשלה שתשנה את חוקי המשחק בתחום, וכל הפיתרונות האלה כבר מיושמים בצורות כאלה ואחרות במדינות סוציאל-דמוקרטיות: חזרה לבניה ממשלתית או ציבורית, מיסוי שיגביל את הספקולציה בתחום הדיור, הטלת פיקוח על מחירי השכירות ומצב התחזוקה של הדירות, חוקים משופרים להגנת השוכר, שיפור התחבורה הציבורית ופיתוח תעסוקה בפריפריה, שיפחיתו את הלחץ (הלגיטימי בתנאים הנוכחיים) לגור במרכז.

אם משתתפי המחאה לא ידעו לגבש אותה סביב דרישות קונקרטיות, היא עלולה לדעוך כאשר פרשיה חדשה תתפוס את כותרות העיתונים או כאשר תחל שנת הלימודים האקדמית. במקרה היותר גרוע, עלולה מחאה לא מגובשת להפוך לגל עליו רוכבים פוליטיקאים תוך כדי שהם מעבירים רפורמות בתחום שמחמירות את המצב ולא משפרות אותו.

מחאת הקוטג' הופכת להיות בסיס הזינוק לחיסול חלק ניכר מייצור החלב הישראלי וריכוז השאריות בידי רפתות ענק בודדות. מחאת הדיור, אם לא תדע להציב לעצמה יעדים קונקרטיים, עלולה להיות בסיס זינוק להמשך הפרטת הקרקעות ותחום תיכנון הבניה, והכשר חוקי לפיצול הדירות, שהולכים ומחמירים את מצב הדיור.

אבשלום

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: