Archive for נובמבר, 2010

25/11/2010

בדרך התמר – חנוכה בחצר כנרת

 

פעילות לחנוכה - סיור בדרך התמר. כל יום בחג חנוכה: 10:00-12:00 13:00-15:00.

מודעות פרסומת
25/11/2010

תמרים מגן העדן

הניסיון הראשון בהחזרת גידול התמר לחקלאות המקומית היה עוד בתחומי ארץ ישראל, חברי הקבוצה ניסו לחשוב על דרך שבה יוכלו להשיג חוטרי תמרים, זאת מפני שתמר הוא גידול שמאוד קשה עד בלתי אפשרי לגדל מזרעים לעץ בוגר. כדי שהקליטה שלו בקרקע תהיה טובה יש צורך בחוטרים.

בן ציון ישראלי ואהובתו

החלוצים שמעו שבכפר קרוב לחצר כנרת בשם עובדייה יש עץ דקל ולו פירות טובים מאוד, קבוצה ובראשה בנציון ישראלי החליטו לנסות ולדבר עם השייח' המקומי, שייח' חסן, שייתן להם חוטרים מהעץ כדי שיוכלו לגדל תמרים.

בעזרתו של איכר בשם ר' צבי וולף מטבריה, שהיה בקשר טוב עם השייח'. ר' צבי דיבר עם השייח', וזה לא הסכים לתת מחוטריו של העץ. "לעולם לא ייתן מחוטריו בעד כל הון שבעולם, רק לו ולבניו יהיה התמר הזה", חזר ר' צבי וציטט אותו בפני הקבוצה. לאחר שידולים שונים, השתכנע שייח' חסן ומכר מחוטריו לחלוצים, אך כעבור כמה שנים בהן גדלו החוטרים, התבררה התרמית של שייח' חסן, החוטרים כולם היו של עצים זכרים, אשר אינם מביאים פרי.

לקריאה נוספת: שמואל סטולר, שיבת התמר לארץ ישראל: מסעות בנציון בעיראק, איראן ומצרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשל"ז.

25/11/2010

טעם כנרת

חג החנוכה 2-11 בדצמבר 2010, המועצה האזורית עמק הירדן מזמינה אתכם בפעם השישית לפסטיבל טעם כנרת.

לאורך הפסטיבל, עשרות מתחמים, מסעדות וחנויות יפתחו דלתם למשפחות ולקבוצות, לתפריט מלוח-מתוק-חריף-טעים.

בחצר כנרת נערוך משחק חלוצים מחפשים תמרים למשפחות. מלבד הדרכה בחצר כנרת, נציע את הדרכת "דרך התמר" בעקבות העלאת חוטרי התמרים ארצה והפיכתם לגידול המרכזי של עמק הירדן.

10/11/2010

מדוע להקים גינה בחצר כנרת?

לאורך חיינו, אנו מחפשים מקומות בהם נצליח להרגיש מלאים מתוכן, מסופקים במאוויינו, אוהבים את מה שאנחנו עושים וחולמים לעשות. כשאנחנו כותבים חיבור שמצליח לצאת איך שרצינו, שנוגע בנקודה בה רצינו להתעסק, כשאנחנו מציירים ציור שיצירתו יצאה בדיוק איך שרצינו שתצא, כאשר הצבעים בו מדויקים להפליא, בשעה שאנחנו מעבירים הדרכה שבסופה הרגשנו את תחושת ההגעה לנחלה המובטחת, שבה המסר שרצינו להעביר עבר בצורה הנכונה ושהצלחנו לגעת בכל אותם מודרכים שלנו. כמו בתבשיל או בעוגה שאנו מבשלים והם ערבים לחך חברינו, קרובינו ומכרינו.

הערוגה הנזרעת היא היצירה של האדם הזורע, הוא השואל בליבו "כיצד היא תיראה? ומה ייזרע בה?" הוא המשקה, המשקיע  והשוקע בתוכה, ובסוף הוא גם הקוצר את פריה.

גינת הירק של צוות חצר כנרת, היא אותו הדבר אשר בליבנו, אותה תחושה מופלאה של יצירה, של חידוש והתחדשות. הרי פה בחצר היה המהפך של החלוצים, פה החלה החקלאות העברית, כאן הוא המקור שממנו היום אנשים יודעים איך לגדל אפילו את הצמח הפשוט שבפשוטים.

גינת הירק בחצר נחפרה ונזרעה מתוך רצון להביע את הקשר של המקום, של החצר, לחקלאות, הרי לא הגיוני שפה בחצר הזו שבה היו לימודי החקלאות הלאומית הראשונים, לא יגדל דבר, חייבים להבין ולהמשיך את הקשר הזה.

07/11/2010

יום צוות בחצר

נסענו לסיור באום ג'וני ודגניה. היה חם, אבל לא כמו שבעמק הירדן בדר"כ. נכנסנו לאתר המשוחזר של הצריף באום ג'וני. מקום היסטורי מרגש. לאחרונה שיחזרו קק"ל והמועצה לשימור אתרים את הצריף הראשון של דגניה. הצריף נראה יותר בכיוון הצימר ההולנדי, מה שכן, הוא בנוי להפליא ועדיין ממשיכים לשפץ אותו.

הצטלמנו על מדרגות הצריף. כמובן, לא בבגדי חלוצים (מה שנצטרך לעשות יום אחד בוודאי), ולא בסדר המתאים לתמונה, אלא כמו שאנחנו, בבגדי היום-יום ובלי הרבה חגיגיות. כשעמדנו על המדרגות מחכים שיקרה הקליק הקריא לנו אבשלום קטע מהמחזה "כנרת כנרת" של אלתרמן. המחזה מדבר כמובן על דגניה וחבריה. הקטע שהוא הקריא מדבר ספציפית על הרגע של צילום התמונה ע"י סוסקין.

"חברים,

כֵּיוָן שאין הזמן מרשה לי להאריך

אינני מתכוון לנאום…

(ובכל זאת אתה נואם…)

ובכל זאת, מאחר שנאספנו כאן כולנו יחד

ואין לכם ברירה כי אם לשמוע,

שכן אסור לכם אפילו להניד עפעף

לא כל שכן לערוך אובסטרוקציות,

אני נוטל לי הזדמנות לומר לכם תודה…

בעצם לא ברור לי בשם מי… ובעד מה…

והנני מודה גם לאורחים שנזדמנו ובאו

אלינו בשעה כל כך מוקדמת…

כי השעה מוקדמת.

עוד אנחנו בראשיתו של יום, ויתכן

כי אנשים אשר יבואו אחרינו

יביטו בתמונה הזאת ויהרהרו לרגע:

הנה ההתחלה… ולא ידעו אולי

כי בשבילנו לא היתה זו התחלה

כי אם הכל – ומשום כך אולי היתה זו

גם התחלה של משהו… זה התערבב אצלנו

עם כל טרדות יום יום, עם כובד ראש

ובדיחוּת דעת, עם אספות רבות

ועם בדידות רבה, עם שאלות הרבה

ועם תשובות מעט, וגם עם קצת

– וזה אולי עיקר – קצת עבודה,

ולפעמים אפילו קצת יותר מקצת.

כן, זו היתה בעצם ההמצאה העיקרית…

טוב זה כבר נושא לנאום לחוד…"

הקטע גרם לי להתרגש, אולי בגלל שלא הכרתי אותו לפני כן, או אולי בגלל שהוא באמת הצליח לתפוס במחזה את מהות הרגע ההוא שהיה לאותם חלוצים בבניית ביתם ובניית הארץ.

אחרי התמונה עברנו לתצפית שליד הצריף והשקפנו על תל עובדיה, על מנחמיה ועל פסגת הר יבנאל. הנוף, כרגיל הוא עוצר נשימה.

בסוף הסיור קפצנו לחוות דגניה, בלב הקיבוץ לשיחה קצרה על הקבוצה. קראנו קטעים של א.ד. גורדון, שדיבר על הרחבת הקבוצה, ועל נתינת מקום לאנשים נוספים, אולי קצת שונים, אולי פחות בקונצנזוס של הקבוצה עד אז:

הייתי רוצה כי אל הקבוצה יכנסו כל מיני בני אדם מן השוק ושם יגדלו לאנשים הגונים, חשובים… הצרה היא, כי בני האדם נפגשים תמיד זה בזה דווקא בצדדיהם השליליים, וכך מתפתחים בהם הצדיים השליליים הלאה והלאה. כל עיקר רעיונה של הקבוצה הוא לסדר את החיים המשותפים, בכוח הרעיון, השאיפה, הרוח והעבודה המשותפים, באופן כזה שהחברים יהיו נסמכים זה בזה ופועלים זה על זה בצדדיהם החיוביים…

 

הקבוצה צריכה להיות משפחה במובנה היותר מעולה, צריכה לגדל את חבריה בכוח השפעתם ההדדית לחיוב…כשמסתדרת הקבוצה, טבע הדבר מחייב, וכך צריך להיות, כי יתחברו אנשים, עד כמה שאפשר, קרובים ברוח, אבל מכיוון שכבר התלכדו והתחברו – הם כבר משפחה, כאילו כבר חלה עליהם קדושה של נישואין. ואפילו אם אחר כך נגלה, כי איזה חבר או חברה אינם כל כך רצויים, אין להוציאם מן המשפחה. כי זו צריכה לפעול עליהם לטובה, לפעול לא בדברים ולא בכוונה, כי אם בעצם מציאותה, כמו שפועל הטבע. וגם כל חבר וחבר צריך להרגיש את קשרו המשפחתי בקבוצה, את אחריותו לפניה.

א.ד. גורדון- מכתב לדגניה.

חוץ מזה שהם מאוד רלוונטים לחיים שלנו בקבוצה השיתופית כיום, הקטעים האלה גם מזכירים איך נראו החיים שלהם? במה האמינו? במה  דגלו? זה בדיוק מה שמרגש בעבודה בחצר כנרת: זו היכולת לשמוע שוב אנשים שנאלם קולם, שמי שמדבר כמותם, נחשב בימינו להוזה או סתם רומנטיקן, מי שאומר שתיקון האדם היא דרך חיים, נשמע כמישהו מהניו אייג'. אבל האנשים האלה חיו את האידיאלים שלהם, בצורה קיצונית לפעמים, ואולי גם לא מחוברת למציאות, אבל האמת היא שאי אפשר שלא להעריץ את האנשים האלה על הדרך שחיו בה, על האמונה למרות הכול ליוותה את החיים שלהם. האמונה באדם.