תמונות מגילוי המצבה של שושנה בלובשטיין

ביום שישי האחרון קיימנו אירוע קטן לרגל גילוי המצבה של שושנה בלובשטיין, שהצטרפה אלינו בבית העלמין של כנרת לאחר שהות של שנים בקריית שאול שבתל אביב.

באירוע השתתפו כשלושים איש. הנה כמה תמונות (צילום: שירן בן יעקב):

מצגת זאת דורשת JavaScript.

וגם כתבו עלינו ב"הדף הירוק"

תושבת חוזרת לתל – קברה של שושנה בלובשטיין הועבר לכנרת

ביוזמת רחל סבוראי מקיבוץ רביבים, הועברו בשבוע שעבר עצמותיה של שושנה בלובשטיין מבית העלמין בקריית שאול, והיא נקברה מחדש בבית העלמין בכנרת, לצד אחותה רחל – המשוררת.

כמו אחותה, גם שושנה הייתה תלמידה בחוות העלמות של חנה מייזל, והחיים בכנרת היו חוויה משמעותית בחייה. את זכרונותיה מכנרת קיבצה בספר "עֲלֵי כנרת", אותו הקדישה לאחותה, עם המשפט "עלים מעץ אשר בצילו ישבנו."

סוער בחצר

בסוף השבוע האחרון, היתה סערת רוחות וגשמים ששטפה את מרכז וצפון המדינה. שיטפון אינו נחלת החצר, אלא מאורע ארצי. אך בכל זאת עלתה לנו השאלה: מה ההבדל בין גשמי ברכה לבין שטף שצף של מים אדירים. לחקלאי, איש השדה?

אנחנו מביאים תמונות מן החצר ושלושה קטעים מן הארכיון:

חנה מייזל כותבת למנהל המשרד הא"י של קק"ל והעוזר של ארתור רופין, על תוצאות הסערה האחרונה והשיטפון בחצר כנרת.

גינת הירק של חוות העלמות המדוברת, הייתה ממוקמת היכן שהיום גן רחל [צומת העליה למושבת כנרת].

לכבוד האדון ד"ר טהון [30/4/1916]

ביפה [יפו]

א.נ.!

הננו מודיעים לו בזה שמי הירדן עברו את המפתן (הַצַמְדְ) אשר אצל המוטור,

כיסו את כל הביצה, השדה שבין הביצה ובין השדה ששייך לחוות הצעירות, וגם חלק מהשדה של חוות הצעירות. מלבד הנזק שהשתפכות המים הזאת כבר גרמה – כי כיסתה את כל האיקליפטוסים שנטענו השנה, לפני שנה ולפני שנתיים, וגם חלק מהירקות של הקבוצה ושל חוות הצעירות – נשקפת סכנה גדולה לבריאות התושבים, אם לא יעשה דבר מה תכף ומייד, כי החום מתחיל להיות גדול, ועם התנדפות המים האלה תתחיל בטח קדחת חזקה. כבר מורגש ריח של ריקבון.

אני מבקשת את האדון ד"ר טוהן לשלוח איש מומחה לחקור את הדבר ולעשות את הנחוץ.

בכבוד רב

ח. מייזל – שוחט

וברל כצנלסון כותב ביומנו על חילוץ בצלים בידי חלוצים:

שטף המים. עם ריבוי הגשמים, ואולי גם עם בנין הגשר על יד ביתניה – גאו מי הירדן. בשבת, י"ב ניסן [תרע"ו], עברו המים את הסכר על יד בית המוטור ושטפו את הביצה, אשר שנים עבדו בסתימתה וביבושה. אח"כ השתוו המים עם גובה הירדן ועמדו. אולי גם ירדו קצת. בתוך הבצל ביצה זורמת. ניסו לפתוח תעלות להוריד את המים, אבל לא הצליחו. כל המקומות הנמוכים אשר מסביב כבר היו מלאים מים בגובה אחד, בגובה החלקה.

ט"ו ניסן – ירד גשם חזק והמים עלו. נסתחפה חלקה הרבה יותר גדולה, ורק נראו קצות הבצלים מן המים. גם השום נסתחף… ריח הביצה מורגש למרחוק עד להחנק.

ט"ז ניסן – התחילו להוציא את פליטת הבצל בחרוף-נפש ממש. עומדים עד הברכיים ויותר בתוך הביצה, שוקעים ממש, ומוציאים את מה שאפשר להציל. יש כבר הרבה עלים רקובים ומסריחים. את הבצל הרטוב נושאים חבילות חבילות מתוך המים, מהלך רב, אל היבשה. במשך העבודה מצאו תחבולה להנצל מנשיאת הבצל הרטוב ומכל הסכנה הכרוכה בזה: סידרו "סירות" – גיגיות של פח מלאות בצל היו נושאות את הטוּב הזה אל "החוף". המים עלו מדי פעם בפעם…

וברל מתאר את העגבניות הקפואות מקור:

כל הזמן הזה עמדה השאלה: אם יש צורך בהשקאה ואם לאו, פסחו על שני הסעיפים ולא הכריעו. ב 15 כסלו כבר התכוננו והכינו הכל להשקאה, כשראו שהתקווה לגשם נכזבת, אבל השמים התקדרו, ירד גשם של 5 מ"מ וחדל. נדחתה ההשקאה ויחד אתה נדחה גם הגשם. במשך הסערות האלו ופחד המחלות נהפך הודה של החלקה לחרדה. נתרבו העלים והבדים [ענפים] הנובלים, שיחים קמוטים ונובלים, וסוף סוף נאלצו, אחרי כל הציפיה לגשמים, להשכות ב 24 כסלו, ערב חנוכה! – לא הספיקו לכסות את התלמים אחרי ההשקאה – והתחילה הרביעה [גשם] האמיתית מ-א' טבת שנמשכה 11 יום (25.12 – 5.1) ונתנה 202.3 מ"מ מים [כחצי מהממוצע השנתי]. במשך כל הזמן הזה והימים של אחרי הרביעה עמדו העגבניות כחולות ורועדות מקור, בתוך התלמים הפתוחים.

גַּנֵּנוּ – על גינת הירק בחצר כנרת

 

 

רק ניסוי וטעייה רצופי תקוות ואכזבות יכלו ללמד מה אפשר ומה אי אפשר לזרוע ולשתול באדמה החידתית הזאת (…) מי שהזדקף לרגע מן התלם העדור-חלקית, נשען על קת הטורייה, מחה את מצחו והסתכל סביב, יכול היה רק לומר לעצמו, ברוסית כבושה, שיידרשו הרבה מים, הרבה מאוד מים, עד שהמקום הזה יתחיל לשתף פעולה..

מתוך: מה ראתה החסידה /אסף ענברי

גַּנֵּנוּ לחנה מייזל
בחצר כנרת מתחדשת גינת הירק, גינה זו מהווה גשר בין העבר לעתיד. הגינה מאפשרת הקניית ערך עבודת האדמה באופן חווייתי – התנסותי למבקרים, בדגש על ילדים.
הגינה מהווה תוכן פיזי-ויזואלי לחצר וכן משחזרת את גן הירק ההיסטורי.

פעילות חינוכית בגינת הירק

בהדרכות, הילדים עובדים יחד, ובסוף העבודה יוצאים עם תוצר: תה צמחים, פיתות עם זעתר מהגינה, עציץ אישי, זרעים לגינה כיתתית וכדומה.
אפשרויות נוספות: יש אפשרות להרחבת הגינה לטרסות תחת חצר כנרת.  וכמובן, אפשרות להקמת ערוגה כיתתית, והכנת שלט של  הכיתה, בניית דחליל, צילום החניכים לב ושים כחלוצים.

גינת הירק כתוכן פיזי לחצר, ושחזור שיטות עבודה

• נתינת גוונים חדשים בחצר: ממַצָע זרעים, לירוק, מלבלב ופורח. "צביעת" החצר תוך שחזור סוגי הגידולים, והעבודה הידנית.
• הגידולים איתם אנו משחזרים: בעיקר ירקות. עם הזמן, נגדל גם פירות.
• הגידולים לפעילות חינוכית: בעיקר צמחי תבלין.
• גידולים לצורך 'גון וצבע' בחצר: פרחים, שיחי נוי וכד'.

גינת הירק במסגרת "אימוץ אתר" של המועצה לשימור אתרים

סימנו מטרות:

• קשר חינוכי ארוך טווח עם כיתה מהאזור.
• הכרות של הילדים עם ההיסטוריה המקומית, דרך התנסות חווייתית.
• עזרה בפיתוח  ואחזקת גן הירק.
• חיזוק הזיקה בין בית הספר והחצר.
• הזדמנות לחיבור חינוכי רחב יותר. למשל: הילדים ידריכו את שאר ילדי ביה"ס בחצר. יקיימו פעילויות מיוחדות/ טקסים וכד'.

באופן כללי, אנחנו עובדים ביומיום בגינה, שותלים וזורעים, מעשבים ומנקים, משקים ומטפחים את הגינה ברוח ההיסטורית של היותנו בחוות הכשרה חקלאית לאומית. לכן, זהו תוכן חשוב מאין כמוהו ללמוד ולהתנסות בעבודה חקלאית, ללמוד ליצור בה את גינתנו ולקצור את יבולנו "כי בעבודה לקינו ובעבודה נירפא…".