פורסם בהארץ, 29/07/2011
בתנועת "דרור ישראל" החליטו להחיות מסורת, שעוסקת במשנתו של חוזה המדינה ונזנחה לפני עשרות שנים. "לחג", הם אומרים, "יש הקשר מובהק לימינו"
קבוצה של כמאה צעירים, בשנות ה-20 לחייהם, טיפסו בליל חמישי שעבר לראש הגבעה שבבית העלמין של קיבוץ כנרת. המבקרים מכירים את האתר היטב ופוקדים לא אחת את קבריהם של מקימי תנועת העבודה הציונית. אולם הפעם הם דילגו על קברי ברל כצנלסון, בר בורוכוב ושאר גדולי הדור וצעדו לעבר גל אבנים המוכר למעטים.
מדובר היה בערב כ' בתמוז, יום מותו של חוזה המדינה, הרצל, תאריך שזכור למעטים ומעטים עוד יותר טורחים לציינו. אולם חבורת הצעירים שצעדה אל ראש הגבעה עשתה זאת כבר שנה שלישית ברציפות.
מדובר בבוגרי תנועות נוער, רובם המכריע גר בקומונות ועוסק בפעילות חינוכית.
הם נעמדו למרגלות הגל והניחו עליו אבן. לדברי אבשלום בן-צבי, חבר קיבוץ משעול שבנצרת-עלית ומדריך בחצר כנרת, "עשינו זאת כמסורת החלוצים מהעליה השניה וממשיכיהם, שציינו מדי שנה את יום מותו של הרצל במקומות שונים".
כך היה גם בבית הקברות של כנרת – ב-1909, כשנה אחרי הקמת החווה החקלאית, הקימו החלוצים גל זכרון להרצל, מאבנים שסיקלו בשדות מסביב.
על הגל הניחו מצבת זכרון וכתבו:
"גל הרצל
הוקם בידי פועלי
חוות כנרת
ויישובי הגליל
כ' תמוז תרס"ט"
טקס לזכר הרצל בגליל, 1912. תצלום: ארכיון חצר כנרת
לדברי בן-צבי, מדי שנה, כ' בתמוז היה יום משמעותי מאד בקרב החלוצים ולאחר מכן בקרב תנועות הנוער. כך, לדוגמא, בחצר כנרת היה נערך ארוע לציון יום השנה ולאחר מכן היו עולים ל"גל הרצל" בבית העלמין".
מיכל רוזן מתנועת "דרור ישראל" ופעילה ב"דור לדור"- מרכז לחינוך והדרכה באתרי מורשת, מספרת כי "חג הרצל החל מיד לאחר מותו של הרצל וצויין בגליל, במושבות יהודה וברחבי העולם היהודי". לדבריה, כפי שברל כצנלסון כתב- 'חג הרצל לא נתקרש לנוסח', זהו חג שלבש אופי לפי המקום בו נחגג. בחצר כנרת החג קיבל אופי של חג חקלאי של חקלאי הגליל והסביבה וישנן אף עדויות על השתתפות חקלאים ערבים. זה היה מעין הפנינג חקלאי, בדומה לחג שבועות שהתפתח אחר כך בקיבוצים". לדבריה "חג הרצל דעך לאט לאט ובשנות ה-60' כבר לא מוצאים לו עדות. נשארה רק האזכרה הממלכתית והיום לציון הולדתו של הרצל".
בן-צבי מדגיש כי "היום הזה היה יום מרכזי בקרב תנועות הנוער", הוא מציין ומביא לדוגמא את סיפורו של יונה כהן, שליח העפלה שפעל בקרב יהודי סוריה. בספר שכתב מתאר כהן את "יום הרצל" בקרב חניכי תנועת "החלוץ" בדמשק. במובאה, ממנה מצטט בן-צבי כהוכחה לחשיבות היום, מספר השליח כי באותו כ' בתמוז בדמשק "היה יום חם ולוהט ממש". השליח מציין כי יום לאחר מכן, כ"א בתמוז, הוא יום פטירתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, ולכן ביקשו שייחד שיחה על שני האישים. לאח
ר שלא מצאו מקום מסתור מהשמש הקופחת נכנסו הנערים ושליח ההעפלה לתוך מסגד אומאייד.
"ידענו שבמסגד זה נישאים לא פעם נאומי הסתה ושיטנה נגד עם ישראל", כתב השליח ביומנו וממשיך- "בכניסה חלצנו את נעלינו כמנהג המקום. יחפים נכנסנו ופסענו על השטיחים הנאים, שכיסו את רצפת האולם רחב הידיים. באחת הפינות ישבה קבוצה של שייח'ים, בחרנו לנו פינה שקטה, מרוחקת משאר היושבים שם. בחופשיות גמורה קיפלנו רגלינו תחתנו וישבנו על המחצלת שעל השטיח. עד היום אני נפעם בזכרי את התמונה היחידה במינה: חבורת מדריכים יהודים, ציונים, יושבים בלב המסגד המוסלמי "אומאייד" ושומעים מפי שליח ירושלים שיחה על הרצל וחזונו ועל שיריו של ביאליק".
טקס לזכר הרצל, יולי 2011. תצלום: שירן בן-יעקב
"כעת", אמר בן-צבי, "תנועות הנוער החלו לעסוק שוב בהרצל ולאחרונה אף הוציא הנוער העובד והלומד את "אלטנוילנד" במספר שפות. חידוש מסורת "חג הרצל" בחצר כנרת נולד לאחר כניסתנו למקום כצוות הדרכה, אז גילינו שהיום הזה היה יום גדול עבור החלוצים שפעלו כאן ולכן הרגשנו אחריות לחדש את החג החלוצי והחלטנו להחיות את היום הזה".
וכך, בחג הרצל המחודש שצויין לפני שבוע, ולאחר שהוסיפו לגל האבנים אבן משלהם, שנים ארוכות אחרי שלא נוספה לו כל אבן, הלכו הצעירים לחצר כנרת הסמוכה. במבנה החאן שבחצר, בו פעלו לפני 100 שנים החלוצים, הציגו המחנכים הצעירים "תערוכה בה כל תנועה הביאה פרק מביכורי ההגשמה", כדברי בן-צבי. לדבריו הם החליטו לדון אותו ערב ביכולת לחדש את חזונו של הרצל ולתת לו ביטוי במציאות המשתנה.
במקום נערכו דיונים בחברותות בנושאים שונים, עיקרם חברתיים, ביניהם בלט במרכזיותו הנושא של השוויון בין נשים לגברים ומקומו בחברה השיתופית אותה יוצרים אותם צעירים. לדברי חגית רון, גם היא חברת הקיבוץ העירוני "משעול" שבנצרת עלית "התכנסנו לציין את האיש ואת פועלו, אך יותר מכך לציין את משמעות דבריו ופועלו עבורנו היום". את הערב סיימו הצעירים האידאליסטים, כפי שכתבו ב"יומן צוות חצר כנרת" ב"בטקס אלטרנטיבי במעגל, בליווי נגינה ושירת אדירים".
לדברי רוזן, "חג הרצל הוא חג של הגשמה שדורש מאיתנו לבחון את עצמנו לפי עיניו של הרצל. מבחינתנו החייאת וחידוש החג בכ' בתמוז הוא חידוש מעשה ההגשמה. להבנתי יש מקום לשאול- מי אנחנו, תנועות הבוגרים, ביחס לחזונו של הרצל? יש צורך ללמוד ולהעמיק בחזון הזה. זו פעולה של חידוש חג שיש לו הקשר מובהק לימינו; כמו, לדוגמא, על רקע המחאה החברתית, צריך להכיר את הראיה של הרצל בצורך לשינוי הפרדיגמה הכלכלית-חברתית ותיאור החברה השוויונית שתקום בארץ.
הרצל ראה את החברה כחברה של קואופרטיבים שיוקמו על ידי ההון החברתי. לצידם במבנה הכלכלי-חברתי יהיה גם הון פרטי והון מדיני. על פי הרצל האיזון בין שלושת סוגי ההון יצמצם את הפערים החברתיים, פגיעה באותו איזון תביא לפערים בתוך החברה. הרצל דיבר על חברה טובה וצודקת יותר, ולצערי היום נעשה שימוש ציני בחזונו של הרצל ומשכיחים את החזון החברתי שלו".
רוזן מציינת כי במאהלי המחאה וקיבוצי המחנכים ברחבי הארץ צוינה על ידי "דרור ישראל" קבלת שבת בשבוע שעבר לציון "חג הרצל", עם דגש על חזון החברה החדשה עליה חלם.
בוגרי תנועות הנוער חידשו את חג הרצל
חצר כנרת שלנו 