שלום לקוראים. עקב נסיבות כאלה ואחרות, בתום חודש אוגוסט סיים צוות ההדרכה של המחנות העולים את דרכו בחצר, ולכן גם הבלוג מסיים את פעילותו. בחרנו להפרד בשירו של נח נפתולסקי, שנכתב על עזיבתו (ביחד עם בנציון ישראלי ומאיר רוטברג) את העבודה והחיים בכנרת, מתישהו בשנת 1909 או 1910.
חונכים את התצוגה החדשה בחצר
"לעבדו בזעת אפי", במאה ה-21 | אלי אשכנזי
פורסם בהארץ, 17.10.11 :
כשהוא לבוש כחלוץ, כפי שמחייב אותו תפקידו כמדריך בחצר כנרת, ניכש אתמול אבשלום בן-צבי את ערוגות גן הירק שבעורף המבנים ההיסטוריים בחצר. "אני מתקשה להבין איך אותם חלוצים וחלוצות חיו פה, על אחת כמה וכמה כשאני עובד בגן הירק", אמר בן-צבי בחום הכבד שרבץ אתמול על העמק, כשהוא מנגב את הזיעה ממצחו, בדיוק כפי שעשתה זאת רחל המשוררת, מאה שנה לפניו. "אולי מעולם לא השכמתי עם שחר לגן, לעבדו בזעת אפי?", כתבה באחד משיריה המפורסמים.
לבן-צבי וחבריו לצוות ההדרכה בחצר כנרת, אין צורך לעבוד ולהזיע כדי להעריץ את אותן דמויות מופלאות שחיו ועבדו במקום לפני 100 שנה; עבודתם במקום נעשית בתחושת שליחות עמוקה. "כנרת, תקופת התקופות, שיר השירים של העבודה ושל תורת חיים חדשה", כתבה בחוות העלמות שושנה בלובשטיין, אחותה של רחל המשוררת, ובעיני המדריכים הצעירים מדובר בתורת חיים שיש להנחיל גם היום.
ד"ר הלל יפה והקשר הציוני לארץ
נתקלתי בדברים שכתב הד"ר הלל יפה, רופא ציוני, שעמד באופוזיציה לרוח העליה הראשונה, והיה ידיד לפועלי העליה השניה. למקרא הדברים, עלתה בי תחושת ה"על-זמניות" הטמונה ברעיון הציוני. את הדברים שכתב הד"ר במכתב בשנת 1894, ניתן היה לכתוב בכל שנה מאז ועד היום, והם מדברים לכל מי שהציונות שלו אינה רק "הצהרת אהבה" ריקה ושטחית, אלא אהבת אמת, שהיא השאיפה המתמדת לתיקון המציאות, דווקא מתוך הכרה עמוקה של אי-שלמותה: