גל הרצל כמרחב זיכרון

חיפשו הנאספים דרך להזכרת הרצל ולציון היום. וחידשו מסורת עברית קדומה – לא עוד כמסורת הגולה להניח אבן זעירה על קבר, אלא אבן על אבן, גל-עד זכרון לדורות. שנה שנה היה נוסף נדבך ל"גל הרצל". המהדרים היו מביאים אבנים ממרחקים, לציון ממקומותיהם. יש מי שהחלו לנטוע עצים סביב התל, לציון התחדשות ישיבתנו בארץ, אחרים נשאו בפחים מים מהכנרת להשקותם.

חיים צימרמן

השבת האחרונה בשנה, י"ח בטבת, 25.12.2010, הייתה פעילה מאוד בחצר. הגיעו שתי קבוצות, שתיהן כ"ביקור חוזר" של אנשים שכבר עברו הדרכה שלנו בחצר. הם הגיעו בפעם זו עם קבוצת חברים או קבוצת משפחות, כי "גם הילדים צריכים לשמוע את זה".

בשעה שהמשכתי עם קבוצת המשפחות לבית העלמין בכנרת, הגיעה בדיוק גם הקבוצה שהדרכתי בבוקר למקום, זו המשיכה בהדרכה עצמאית מפי מורת דרך שהוכשרה על ידינו בעבר.

שתי הקבוצות התנהלו פחות או יותר במקביל – תופעה מוכרת בבית העלמין, המתוייר מאוד.

את ההדרכה סיימתי כהרגלי בראש תל בית ירח, מול גל הרצל. את גל הרצל "גילינו" לפני ארבע שנים כשנכנסנו לעבודה בחצר, דרך הסיפורים

על החגיגה החקלאית שיזמו הפועלים לרגל כ' בתמוז, מועד האזכרה להרצל. את כ' בתמוז, הצלחנו לחדש בשנתיים האחרונות במפגשים מרגשים של תנועות הנוער החלוציות-ציוניות-מגשימות.

כאשר פנינו לרדת בשביל בחזרה למטה אל הרכבים, הגיעה אל גל הרצל גם הקבוצה המקבילה. עצרתי להעיר להם, שלרוב הסיורים בבית העלמין מסתיימים בחלקו התחתון, באזור הקברים המוכרים של ברל כצנלסון, רחל המשוררת ונעמי שמר. אני רואה בכך שמדריכים נוספים כוללים בסיור את גל הרצל, בעקבות ההדרכות שלנו, הישג גדול ומרגש, אשר כולי תקווה שילך ויתרחב. זאת דוגמא יפה ליכולת שלנו להשפיע על עיצוב דמותם של חלוצי העליה השניה בזיכרון ובתודעה של מעגלים הולכים ומתרחבים בחברה הישראלית.

כן ירבו.

אבשלום

תגים: בית העלמין, ברל כצנלסון, הדרכה, הרצל, חלוציות, כ' בתמוז, כנרת, עלייה שניה, צוות, רחל המשוררת