י"א אדר – מכתב מיוסף טרומפלדור

בערב יום תל-חי, י"א אדר, אני מבקש להעלות לזיכרון את דמותו של יוסף טרומפלדור. לא כמיתוס הגיבור הלוחם כפי שניסו להציג אותו, אלא כאוֹסיה (כפי שכינו אותו חבריו), גיבור מלחמה שעלה לארץ ישראל בעליה השניה עם קבוצת חברים על מנת להקים בה קומונה, פועל במגדל ובדגניה, ומייסד תנועת "החלוץ".

הקטע הבא הוא חלק ממכתב שכתב טרומפלדור בסוף שנת 1911 לידידתו ליזה השלין:

יוסף טרומפלדור

 

חושבים, כי אני הנני קומוּניסט יותר מאשר ציוני… אני הנני גם זה וגם זה. הציונות והקומוּניזם לא רק שאינן מתרוצצות בקרבי, לא רק שאינן באות בי עתה לידי התנגשות זו עם זו, אלא שהכרה לי, כי דבר זה לא יקרה אותי גם להבא. כשם שאינני יכול לתאר לי, כי יבוא יום ואני אשלים עם המשטר הקפיטליסטי הקיים, כך איני יכול לתאר לי, כי אשלים עם המצב הקיים – של עבדים תלויים בדעת אדוניהם – של העם היהודי. הן ליבי כואב בקרבי והכרת ערך האדם שבי צווחת ממעמקים, בין בשעה שאיני רואות את אחי היהודי, והוא מוּשפל ומוּבזה, ובין בשעה שאדם שבע, בשרו רופס מנועם-חיים, הולך ומרחיב את גבולות כיבושו ושליטתו ולועג-מלגלג בחדוות-רעל על סחוּפים, דווּיים ורעבים. למה תעמידי זה לעומת זה? למה תשתוקקי לדעת, מה בי יותר: מן הקומוּניסט או מן הציוני? הן היות קומוּניסט – פירושו עכשיו בשבילי: היות אדם. והאם שאלת פעם את נפשך: "מה יותר בי: מן האדם או מן הציונות?"

…לא חרב, כי אם שלום אנחנו נושאים לארץ-ישראל. ורק מצב יוצא מגדר הרגיל  יוכל לאלץ אותנו לָכוֹת את אתינו לחרבות.

במכתב לגרישה [ צבי שץ] בשנת 1908 הוא כותב:

לא רק על פתרון שאלת היהודים אני אומר להקל במושבות הקומוניסטיות שלי. רעיון המושבות התחיל מתרקם במוחי לפני ימים רבים, עוד בהיותי רחוק ממחשבות ציוניות. מדוכא ומדוכדך מן המשטר הקפיטליסטי הזה, לא יכולתי להתנחם, כאשר יתנחמו אחרים, במין מלחמה, ששני הצדדים נלחמים בה כשהם שקועים בזוהמה רבה… למדתי, שקשה לאדם להילחם ולהיאבק כל עוד יקיפוהו מכל צד יָוֶן בִּיצה מבאישה, כל עוד יספוג על-ידי כל תאי גופו את הרעל הממלא את סביבתו כולה… החלטתי ליצור בתוך הביצה הגדולה כברת אדמה מוצקה, בתוך המדבר – נוה דשא. קשה ליצור, אבל ידעתי, כי אמצא לי רֵעים נאמנים, ועמל וסבל לא יפחידוני"

טרומפלדור חורש (ביחד אחת) בתקופת הקומונה בחוות מגדל

 

במכתב לאחיו שמואל ב 1906 הוא כותב:

מאמין אני: יום יבוא ואני, עייף ומיוגע מעבודה קשה, סקור אסקור בשמחה וגיל את שדותי בארצי אני. ולא יאמר איש: "לך לך, נבזה, מפה: זר הנך בארץ הזאת!" וכי ימצא איש ויאמר כך, בכוח ובחרב אגן, אקום אגן על שדותי, על זכויותי. יבוא! מאחורי שדותי, מימיני, משמאלי חברי… ואם אפול בקרב, מאושר אהיה, יודע לשם מה אני נופל… אבל קרוב לודאי שלא נילחם, גם לא ניפול. לא יהיה צורך בזה. יהיה צורך בעבודה ונעבוד…

ועוד תזכורת: מבין השמונה שנהרגו על הגנת תל-חי, רק 6 נהרגו ביום הקרב בי"א אדר:

יוסף טרומפלדור, יעקב טוקר, בנימין מונטר, דבורה דרכלר, שרה צי'זי'ק וזאב שרף.

שניאור שפושניק נהרג בתקרית ב 12.12.1919.

ב 6.2.1920 נהרג אהרון שר, חבר קבוצת כנרת, שהתנדב להגנת תל חי.

מודעת "יזכור" שחיבר ברל כצנלסון לאחר הקרב בתל-חי

 

תגים: ברל כצנלסון, הגנה, החלוץ, חלוציות, חקלאות, טרומפלדור, מגדל, עליה שלישית, ציונות, קבוצה שיתופית, תל חי