פרוייקט השביתה הגדולה מלווה ממרחק של מאה שנים את השביתה בחצר כנרת. לדף הפתיחה של הפרוייקט.
משפחת צ'יז'יק עלתה לארץ עם שמונת ילדיה בשנת 1906 מטמאשפול שבאוקראינה. בארץ גרו בסג'רה, במושבה כנרת, ולבסוף התישבו במנחמיה. בגיל 14 עזבה הבת רבקה את בית הוריה בכנרת, והלכה ברגל ליפו, ללמוד מלאכה על מנת לסייע למשפחתה. ביפו גרה עם אחותה חנה, למדה בבית ספר למלאכת הרקמה, וניסתה לחסוך כסף על מנת להתקבל ללימודים בגימנסיה הרצליה. הסופר יוסף חיים ברנר הכיר אותה ביפו, התרשם משאיפתה העזה ללמוד, והציע לה תמיכה כספית שתאפשר לה להתקבל לגימנסיה, אך היא סרבה לקבל עזרה. כך חיה ביפו כשנתיים.
בפסח תר"ע, סיפרו לה פועלי שעלו מהגליל ידיעות על מצבו הקשה של משק ההורים בכנרת. רבקה ויתרה על חלום הלימודים, חזרה לכנרת, והשתלבה בעבודה כפועלת שכירת יום בחוות כנרת, בעבודות השדה. בתחילת חודש שבט תרע"א, נדקרה במהלך עבודתה בשדה ממסמר חלוד. הפצע גרם להרעלת דם, והיא הובהלה לבית החולים בטבריה, שם נפטרה בתאריך ה' שבט. באורח מקרי, שהה באותו זמן בבית החולים בטבריה גם ברנר, שהחלים ממחלה. כאשר שמע על פטירתה של הנערה שהכיר, והיא בת 17, הטיח את ראשו בקיר, פרץ בבכי ומיאן להנחם.
במאי אותה השנה, כאשר יצא לאור "מכאן ומכאן", הרומן הראשון שכתב ברנר בארץ ישראל, הוא נפתח במילים:
את הכי נלבב וטהור
בקומץ העלים האלה
אני מניח בדֶמַע
על קִבְרֵי יקִירַי וטהורַי,
הֶנִיךְ פֶסֶלוֹב ורבקה צ'יז'יק
חורף תר"ע-תרע"א
קווים מדמותה של רבקה באו לידי ביטוי גם בדמותה של מרים ברומן "שכול וכשלון", שנחשב לספרו הטוב ביותר של ברנר.
משפחת צ'יז'יק - ההורים וכמה מילדיהם. 1-ברוך, 2-אפרים. 3-שרה. הצילום ממעבדת "ביתמונה"
מותה של רבקה צ'יז'יק בתאונת עבודה בכנרת, היווה עבור הפועלים תזכורת נוספת למצב הירוד של תנאי המחיה והעבודה שלהם, ולסכנות הטמונות בהם. ניתן להניח שהדבר העצים את המתח שחשו כלפי המצב.
משפחת צ'יזי'ק המשיכה ושילמה מחיר יקר עבור הקדשת חייה להגשמת הציונות בארץ ישראל. בי"א אדר תר"פ, נהרגה שרה צ'יזיק (אחותה של רבקה) שהתנדבה לעזרת הגנת תל חי. אחיה אפרים כתב לאחיו:
אל לכם לשכוח שבמאה ה-20 היננו כעת; במאה שרק בדם אחינו ואחיותנו נרכוש לנו את הארץ. בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה. נעשה גם אנו כך בשעת הצורך.
בכ"ט באב תרפ"ט, נהרג אפרים צ'יזי'ק על הגנת קבוצת חולדה.
חצר כנרת שלנו 