הרקע לשביתה הגדולה

פרוייקט השביתה הגדולה מלווה  ממרחק של מאה שנים את השביתה בחצר כנרת. לדף הפתיחה של הפרוייקט.

…ככל אשר רחבה והתפתחה העבודה במשק, ככל אשר רב מספר הפועלים במקום – שינה ברמן את יחסיו לעובדים והבליט יותר ויותר את עמדתו כמנהל, כמפקח…

מרירות רבה נתעוררה בלב הפועלים על ידי קביעת דרגה בשכר העבודה לעובדים שונים. אחרי כן נתגלה גרעון כספי גדול בהוצאות המשק, אם כי נעשו קימוצים קפדניים על חשבונם של הפועלים. הגרעון הצדיק את חששותיהם של פועלי הגליל, שהובעו בתחילה ביחס לרווחים. הפועלים דרשו את שיתופם בהנהלה, ותביעה זו החמירה את החיכוכים בינם ובין המנהל.

פרקי הפועל הצעיר, ג'

יחסי העבודה בכנרת, לא התנהלו על מי מנוחות. המפגש בין האגרונום ד"ר משה ברמן, איש העליה הראשונה, לבין החלוצים הצעירים של העליה השניה הפגיש תפיסות עולם שונות מאוד בנוגע ליחסי העבודה הרצויים בין מנהל לפועלים. כפי שתיאר יעקב אברמסון:

את האגרונום ברמן שנתמנה ע"י הד"ר רופין כמנהל חות כנרת – לא אהבו. טענו כי לב אבן יש לו, ומצוקתם של הפועלים כלל אינה נוגעת לו. מומחה היה במקצועו, אך ביקש לנהל את החוה ביד רמה ובזרוע נטויה. לדידו הפועלים כולם, החלוצים (בהטעמת מלעיל) האלה, לא העבודה בראשיהם אלא עשיית מהפכות. "נרפים אתם!" נהג דרך קבע להטיח בהם. "מהרבולוציונרים הללו לא יצא כלום! חקלאים הם לעולם לא יהיו כי לא זה מה שיש להם בראש".

ראשוני החצר. מימין: מרדכי קצפ, משה בקר, צבי יהודה , ר' בינימין , משה ברמן ,שרה מלכין

ב 11.10.1909 פרצה בכנרת השביתה הראשונה, בעקבות סכסוך על עיקרון העבודה העברית. חברי קומונת רומני, הגרעין המייסד של פועלי החווה, עזבו את כנרת במחאה ועברו למושבה חדרה, וד"ר ארתור רופין פיצל את אדמות החווה ומסר את אדמות "אוּם-ג'וּני" לעיבודה של קבוצת פועלים עצמאית (בכ"ה בתשרי תרע"א הוחלפה קבוצה זו באנשי קומונת רומני, ששבו מחדרה והקימו באוּם-גוּני את קבוצת דגניה). בעקבות המגעים עם הפועלים כתב רופין ביומנו:

לרגל השביתה הראשונה בכנרת נזדמנתי כמה וכמה פעמים לדין ודברים יסודי עם הפועלים. בשיחות אלה הכריזו הפועלים וחזרו והכריזו, כי משכורותו של המנהל ודמי הוצאותיו הפרטיות, לצרכי נסיעות ושאר צרכים, הן מעמסה כבדה מנשוא על החוה, וכי בגלל אורח חייו הבעל ביתי, להבדיל מתנאי הדיור והכלכלה העלובים של הפועלים הדרים איתו בחצר אחת ורובם עדיפים עליו בהשכלתם, נפערה תהום חברתית, המעמיקה והולכת מחמת מנהג השררה של ברמן ומונעת כל שיתוף פעולה בלב שלם.

… נסתבר לי, כי צפויות תקלות שאין כמעט להתגבר עליהן, לשיתוף הפעולה של מנהל בורגני עם פועלים יהודים משכילים. כן נתרשמתי מאוד בראותי, באיזו מידה של כובד ראש והרגשת אחריות תובעים הפועלים את תביעתם.

בעקבות עזיבת קומונת רומני, ומעבר של מספר פועלים מרכזיים לעבודה "עצמאית" תחת חוזי אריסוּת, (ולא כשכירי החווה), נחלש ההרכב האנושי בחצר. התנאים הפיזיים המשיכו להתדרדר, וגם מערכת היחסים עם ברמן, שעסק בהקמת בית מרווח בחצר עבור משפחתו, לא השתפרו…

תגים: ארתור רופין, דגניה, חלוציות, יחסי עבודה, כנרת, מנהל-פועלים, משה ברמן, עלייה שניה, קבוצה שיתופית, שביתה